לילה בפעוטון

 

התקבלתי לקיבוץ כמורה שכירה, הגענו בקיץ 1983. אביב היה בן שנה וחצי וצורף לפעוטון הפרדס של רבקה'לה בר. בשבועות הראשונים הוא ישן בבית, ואני שהיתי בפעוטון כל היום כדי להרגיל אותו למסגרת החדשה. יכולתי לעשות זאת, כי היו אלה ימי החופש הגדול. לאחר שאביב התרגל לפעוטון, החלטנו לנסות את הלינה המשותפת. בשלושת הלילות הראשונים חיים, בעלי, ישן על מזרון בחדר המשחקים. בלילה הרביעי אני ישנתי על המזרון שעל הרצפה. בלילה החמישי השארנו את אביב עם כל הילדים.

שומרות הלילה היו דליה אגמון, היועצת החינוכית של בית הספר, וזיוה צור (בחופש הגדול שומרות הלילה היו מורות ועובדות החינוך). הן ישבו במזכירות עם מכשירי אינטרקום המחוברים לפעוטונים, כך יכלו לזהות איפה בוכים. בכל פעוטון היה תרשים של מיטות הילדים בחדר השינה ושמות הילדים לפי מיקום המיטות בחדר.

בליל חמישי, המדובר, מישהו בכה בפעוטון הפרדס. זיוה, השומרת, טסה על אופניה, הגיעה לפעוטון, הסתכלה על התרשים, ראתה כי לירון מאירי היא הבוכה. זיוה טסה על אופניה לביתם של גליה וגיורא מאירי ואמרה כי לירון שלהם בוכה. הם ענו לה: לירון ישנה בבית, היא מעולם לא ישנה בפעוטון בלינה המשותפת. זיוה חזרה  לפעוטון ונוכחה כי אביב הוא הפעוט הבוכה. טסה על אופניה לביתנו וקראה לנו. עד שחיים הגיע, אביב כבר נרדם.

למחרת בבוקר, דליה, היועצת החינוכית, אמרה לי: "לא מקריבים ילד על מזבח הקיבוץ". ובזאת הסתיימה הלינה המשותפת של אביב.

בגבעת חיים הייתה כבר החלטה עקרונית על סיום הלינה המשותפת ומעבר ללינה משפחתית, אבל עדיין לא התחילו בהרחבות הבתים. היה צוות שישב על המדוכה וקבע קריטריונים לתור לבנייה.

באחד הבקרים, אביב ישן בבית כבר חודשים אחדים, הגעתי אתו לפעוטון בשעה מקודמת לפני היציאה לעבודה, והנה, ראיתי על דלתות ארונות המטבח שני צלבי קרס גדולים מצוירים בשחור. השמועה פשטה מהר, החברים היו מזועזעים. מעשה זה פקח את עינינו, והראה כי בתי הילדים פרוצים בלילות.

מאותו היום כל ההורים מכל בתי הילדים השאירו את ילדיהם ללינה בבית על מזרונים על הרצפה, מאחר שהבתים לא היו מותאמים ללינה המשפחתית. ובזאת הסתיימה בחטף הלינה המשותפת בגבעת חיים מאוחד.

———————————————————-

סיפרה: נילי קפלן

תיעדה: אסתי בדר, גבעת חיים מאוחד, 9.6.2020