הפלמ"ח בגבעת חיים

לוחמי הפלמ"ח מגבעת חיים
לוחמי הפלמ"ח מגבעת חיים

ההכשרות המגוייסות של הפלמ"ח

"לא נגזים אם נאמר כי ההכשרות המגויסות הצילו את הפלמ"ח מדלדול והצעידו אותו קדימה"

יגאל אלון בספר הפלמ"ח .

באותה מידה לא נגזים אם נאמר שהפלמ"ח הציל את תנועות הנער ואת העתודות ההתיישבותיות והפך אותן לגרעין הכוח העברי העצמאי.

הכשרות הפלמ"ח הוקמו על ידי 90 קבוצות נוער מתנועות הנער הישראליות ו-48 קבוצות של נוער עולה. סה"כ 138 קבוצות. בין המקורות של קבוצות הנוער העולה היו כאלה שהגיעו דרך מחנות המעצר בקפריסין, וקבוצות נוער מטורקיה ומסוריה.

ההכשרות שהגיעו לגבעת חיים במשך כ- 4 שנים עברו בגבעת חיים 4 קבוצות של הכשרות מגויסות

קבוצת הנוער העובד – מקיץ 1944 פלוגה ה' בפלמ"ח.  שנה א' בגבעת חיים שנה שניה בגבעת השלושה. חלק ממנה היו עפרה קוגלר, צבי ויוכבד חרש. להפנות לדף סידור עבודה יומי. לאחר מלחמת השחרור השלימו חלקת את משגם עם וחלקם את מנרה על גבול לבנון.

גרעין ג' המכבי הצעיר בפלמ"ח מיולי 1945  פל' ה' גד' 2.

גרעין ד' המכבי הצעיר בפלמ"ח  מיולי 1946 פל' ה' גד' 2.

גרעין ה' המכבי הצעיר בפלמ"ח  מיולי 1947 פל' ה' גד' 2.

שלושת בוגרי ההכשרות של תנועת המכבי הצעיר הקימו את קבוץ הסוללים, בתחילה ברעננה ואחרי כן במקומו ליד צומת המוביל של היום על כביש שפרעם נצרת.

 

חברי הכשרות הפלמ"ח  עבדו בענפי המשק ובבתי הילדים 3 שבועות בחודש והתאמנו שבוע אחד בחודש. האימונים כללו: אימוני כושר גופני, קפ"פ (קרב פנים אל פנים) , סיירות ועוד.

יהודה קליין מוסיף אנקדוטה אישית: אבי נפטר לפני כ-40 שנה, אבא היה נגן צ'לו חובב. לפני כמה שנים מצאנו בכיס נרתיק הצ'לו תאור של אבא על הקורות את גבעת חיים בשבת השחורה בסוף יוני 1946.

הבריטים כבר היו על הגדרות מסביב לקבוץ, עמדו לפרוץ למשק. הפעם הייינו רק חברי הקבוץ שלא כמו במצור הבריטי בנובמבר 45 שכל הסביבה באה לסייע לנו.

"היינו כמה מפקדים בינהם דני מס שהיה מפקד פלוגה של ההכשרה המגוייסת במקום, שישבו לעדכון מצב טרם כניסת הבריטים לישוב, בשעה 11 הבריטים פרצו, הורתי על התנגדות פסיבית. לא הולכים מרצוננו למקום הזיהוי. צעקתי לכולם לשכב ולא לקום. הבריטים הרגישו שיצאה פקודה ממישהו, תפסו את הקיצוני בינינו אלא שזה היה דני מס, ( דני מס היה מפקד מח' הלה' שנהרגה כולה בתחילת ינואר 48 בדרכה להצלת גוש עציון) כבר אז היה לדני מס תפקיד גבוה בפלמ"ח. לא רציתי שיילקח לזיהוי. זרקתי את עצמי עליו ואז הבריטים במקום להתעסק אתו, התעסקו איתי, כבר אז הייתי בעל גוף, (גנטיקה עובדת) נדרשו 4 בריטים כדי להרים אותי ולהביא אותי למקום הזיהוי. בינתיים דני מס הצליח להתחמק מתחתי ונשאר חופשי. זאת בעצם היתה הכוונה שלי שלא הוא אלא אני אאסר במקומו. שהוכנסתי לאהל של הבריטים שמעתי אחד אומר לשני this is the major. בהמשך נלקחנו ללטרון, לשם אישתי הביאה לי את הצ'לו, ובהמשך נלקחנו למחנה מעצר ברפיח, כעבור שנה יצא אבא לשליחות במחנות המעצר בקפריסין וגם לשם לקח את הצ'לו. כאן כבר מתחיל סיפור חדש.

קבוצות אלה גרו באוהלים שהוקמו בתוך שדרת האקליפטוסים שהיוותה את הגבול הצפוני של הקבוץ באותו זמן. עיקר האוהלים היה ליד "אולם הפועל"/בריכת השחייה של היום.

מהווי הפלמ"ח בגבעת חיים - ילקוט כזבים

חיים: יום אחד קורא לי יצחק שדה ואומר:

אנחנו נוסעים, אף פעם לא היה אומר לאן נוסעים.

אני יושב בג'יפ שלו, מופיע גם יצחק דובנו ונוסעים, מגיעים לגבעת חיים. שם מספרים לי שזה "בית דין". יש טענות של המשק שה"חברה" עושים שמות בברווזייה ובתרנגולי הודו.

יש משפט. מופיע מזכיר המשק ושוטח את טענותיו. מי הנאשם ? מכניסים את שמשון. מה העניין ? שמשון מסביר: " אני הולך כל יום לחדר האוכל. בדרך עוברים את "הרבייה" תרנגולי ההודו תמיד צועקים אלי: שמשון קים-שון"… (בוא הנה).

נרי: אספר לכם על אחד התעלולים המוצלחים עליו מהלכות אגדות אפילו במשמר העמק. זה היה בגבעת חיים. אנחנו בצריף של ה"נמרים". היו לנו שני פרימוסים שקטים, מדי ערב הם דלקו כאשר על מחבת אחת הולכת חביתה של תריסר ביצים ועל השנייה צ'יפס. שני הדברים האלו צרכו המון שמן. מילמן, שהיה אז רזה מאד, מתגנב לתוך הלול דרך פתח צר, ממלא ילקוט צד בביצים, ליד הצריף הוא עשה גינה, שתל פרחים ובינם היה קובר את ילקוטי הצד עם הביצים. ביצים ותפוחי אדמה לא חסרו. ערב אחד, ככה בסביבות 8.30 בערב, נגמר השמן. מה עושים בשעה כזו ? איפה יכולים להשיג שמן? בית הילדים סגור. המטבח סגור. המחסן סגור. מניין ניקח שמן ? אמר מילמן: אני הולך להביא שמן. מנין תביא שמן, הכל סגור ! לקח את הסיר, הלך לכיוון חדר האוכל,30-40 מ' לפני חדר האוכל החל לרוץ כשהסיר בידיו, התפרץ כמו רוח סערה לחדר האוכל שם יושבים סדרני העבודה. בגבעת חיים על השולחנות היו קנקנים קטנים מלאים שמן להוסיף לסלט. מילמן נכנס העמיד את הסיר במכה אחת על השולחן, הפך שני קנקנים בשתי הידיים לתוך הסיר, סדרני העבודה מתפלאים "ישראל מה קרה"? הוא אומר: "מהר מהר  לדוד נשפך סיר מים רותחים על הרגל" כולם עזרו לו ומלאו את הסיר בשמן, לקח את הסיר ורץ. מי שהיה דפוק איזה חודשיים וחצי היה דוד קיפניס, דוד היה רגיל ללכת במכנסים קצרים, עכשיו מוכרח ללבוש חקי ארוכים וכל הזמן היה הולך וצולע. הוא היה שחקן בלתי רגיל, דוד קיפניס, במשק היו שואלים אותו: דוד, איך הרגל ? ודוד היה עונה: תודה, תודה, קצת יותר טוב…