אמא שלי ממוצא בולגרי. הוריה הגיעו לארץ ב 1896 מבולגריה, ליישב את המושבה הר טוב שבהרי יהודה.  היא נולדה בארץ, אך כל הבישולים שלה היו בולגריים.

אתאר כמה מהבישולים הזכורים לי מימי ילדותי (מלפני כ 70 שנה).

איך עושים איטריות ביתיות? אמא שלי הכינה בצק, מקמח וביצים, כנראה. היא שיטחה עלה דק עם המערוך, גלגלה כמו רולדה וחתכה פסים דקים בסכין, פרשה סדין לבן (כל הסדינים היו אז לבנים)  על המיטות ופיזרה עליו אל סרטי האיטריות לייבוש. לאחר כמה שעות ניתן היה לאסוף האטריות ולבשלן.

שיטה אחרת היא לעשות "טרנא" . את גוש הבצק לא משטחים לעלה דק, אלא מגררים  בפומפייה מעל סדין פרוש ונקי. נוצרו גרגרי בצק בגודל של שקדי המרק  שלנו. את הטרנא היו מבשלים כתוספת למנה.

הבישול המסובך ביותר הוא הכנת "מָסַפָּן" הוא המרציפן. את המָסַפָּן הכינו רק לקראת אירועים מיוחדים, כמו חתונה, ברית מילה, או נסיעה לחו"ל.

ולא כל אחת ידעה להכינו. לקראת החתונה של אחותי הגדולה, רחלה, אמא שלי הזמינה את מדאם בוקה, שעלתה לארץ לאחר המלחמה וגרה בכפר שלנו, כפר נטר. אמא שלי קנתה כמה ק"ג של שקדים קלופים, השרתה אותם לכמה שעות בסיר מלא מים ואחר כך קילפה את הקליפה החומה. התקבלו שקדים שלמים, לבנים.

מדאם בוקה טחנה את השקדים, ובישלה אותם בסיר בתוספת סוכר. המומחיות שלה הייתה לערבב ולבחוש את התערובת  עד שהפכה לעיסה מתוקה. היא ידעה בדיוק מתי התערובת מבושלת וברגע הקריטי לכבות את האש כדי שהעיסה לא תישרף.  אחר כך  הן יצרו כדורים קטנים ולכל כדור נתנו צורה מיוחדת. חצי סהר, עיגול, פרח, ועוד, ומעל קישטו בחצי שקד. את המָסַפָּן אחסנו בקופסאות פח סגורות היטב , שלא יקבל לחות.

מספן כזה, תוצרת בית – קשה להפסיק לאכול.