רחל, רק לפני חודש ישבת איתנו בסדר פסח והיום אנו נפרדים ממך. מאז גילוי המחלה לא איבדת לרגע את התקווה. רק הקרובים אליך ידעו שהיו גם רגעי משבר וחרדה עליהם התגברת ברוח הלחימה והאופטימיות שלך. בתקופת ביה״ס בלטת בחוש ההומור המיוחד שלך, בכתיבת פיליטונים וחרוזים בכל אירוע חברתי ומצד שני הרבית בקריאת ספרים מעמיקים. בצבא שימשת כסמלת סעד בהנדסה קרבית ושם נפתחת לנושא העזרה לזולת. התנסית כמורה ומחנכת טרם יציאתך ללימודים ולאחר תקופת הוראה בבית יצאת ללימודים באורנים. תחום החינוך עבורך, רוחל׳ה, נושא מרכזי, שנים רבות פעלת והתנסית בהוראת ילדים, אך לא הסתפקת בזאת וגילית את הצורך של עזרה לעוסקים בהוראה, תמיכה וליווי העוסקים לא פחות מאשר הילדים, הכשרת עצמך בלימודים גבוהים ומשם חזרת לשדה, לצד עבודתך בסמינר בליווי והדרכת מורים חדשים לא נטשת את הייעוץ והעזרה אצלנו בבית. במקביל לעבודתך ובעקשנותך הרבה המשכת ללמוד ולהתפתח כל העת. רכשת תואר מ.א. ולאחרונה אף תיכננת את לימודיך לקראת תואר ד״ר. במשך שש השנים נאבקת במחלה ולא רצית להכביד על משפחתך האוהבת והמסורה ללא גבול, אמרת: "יש לי סרטן אך איני חולה". כל רגע של רגיעה והפוגה בין הטיפולים ניצלת להמשך עבודתך באורנים ובאוניברסיטה, לבילוי עם בני המשפחה ולמפגשים עם ידידיך הרבים. לחולי סרטן רבים עזרת בעצה ובעידוד. רבים חבים לך תודה על כך. זכית במשפחה אוהבת ותומכת, וידידיך הרבים כואבים עם המשפחה ובית גבעת חיים את הסתלקותך בטרם עת. יהי זכרה ברוך!