העדות התקבלה מגדי רמון,מתוך ספר משפחה שלא יצא.

הועבר על ידי יהודה קליין.

עתה החליט אליעזר להפנות את כל מרצו וכישוריו לפעילותו בהגנה. הוא התפטר מעבודתו במפעל, ועם שבעה אנשים נוספים נשלח לקיבוץ גבעת חיים, כדי להקים במקום מפעל לייצור חומרי נפץ (מפח"ם). בחודשים הראשונים בקיבוץ התגוררו החברים אצל משפחות החקלאים ממושב כפר חוגלה הסמוך, יצאו עם שחר לעבוד וחזרו עם רדת החשכה. לחץ רב הופעל מצד מפקדת ההגנה על צוות ההקמה – אגון המנהל מגבעת חיים והחברים המומחים לעניין – להאיץ את עבודתם. ההגנה ביקשה לסיים את הקמת המפעל, כדי שתוכל להתחיל ולייצר בו נשק. כך היה שבימים היו אליעזר וחבריו עוסקים בבניית המפעל, ובלילות שמרו עליו מכל משמר.

לבסוף הסתיימה הבנייה, והמפעל קיבל את שמו: "עשת". מקימיו שמרו על חשאיות רבה בכל הקשור למוצר העומד מאחורי השם. הכיסוי שניתן למפעל היה "מפעל לחומרי הדברה". אולם, החשאיות בה נקטו התפוגגה יום אחד, כאשר בתם הצעירה של מארחיו פנתה אליו וביקשה שיביא לה מעט חומר נפץ. "אם הילדה הקטנה יודעת," סח אליעזר למנהלו," מחר יכולים להגיע לכאן גם האנגלים."

אך החשש מפני ביקורם של האנגלים במקום לא ריפה את ידיהם, ובתום שלושה חודשים החל המפעל לייצר חומרי נפץ. כעת התרכזו המקימים בייצור החומר "שיצות" ו"קליום כלורט" (כאשר הקליום הובא באופן מיוחד מים המלח. השמירה על המפעל נעשתה על ידי חברי כפר החורש, ולאחר חצי שנה של עבודה עברו אליעזר וחבריו להתגורר בגבעת חיים. 

האנגלים אכן הופיעו יום אחד. שומר המפעל הבחין במספר חיילים בריטיים רכובים על סוסים ופניהם לכיוון המפעל. הוא נכנס במהירות למפעל ושאג לעבר כולם: "לכבות את המכונות – יש ביקור!" באחת כובו כל המכונות, שקט כבד השתרר במקום, וכל אחד מן העובדים כבר החל להגות בצפוי לו. הם התקרבו לחלונות המבנה וראו את הרוכבים מתקרבים אל הגדר, סורקים את האזור, משהים את מבטם על הבניין, ואז מפנים את הסוסים ורוכבים הלאה משם.                           

אך לצד ההתלהבות הרבה מהקמת המפעל ומעצם ההשתתפות המשמעותית בהגנה על היישוב, הרצון לממש את עצמו ולצאת ללימודים המשיך לקנן בלבו של אליעזר. כאמור, שנה קודם לכן התקבל לאוניברסיטת סן- פרנסיסקו ללימודי הנדסה, אותם היה עליו להתחיל באביב 1948. לבסוף ניגש למשרדי ההגנה, הציג בפניהם את מכתב הקבלה שלו, וביקש את אישורם לצאת ללימודים. "עם כל הכבוד ללימודים," אמרו לו, "בימים אלו אנו מבקשים להקים מדינה וכל אחד דרוש למאמץ. אנחנו לא יכולים להיענות לבקשתך בעת הזו." בלית ברירה נאלץ אליעזר לקבל על עצמו את החלטת אנשי ההגנה, וכך נגנז חלום הלימודים שהיה לו, ואיננו.