גדעון נולד ב בעיר אוסורנו בצ׳ילי. שמו הקודם היה גיז׳רמו רוזנבלום בגיל שנה עבר עם משפחתו לעיר הבירה סנטיאגו, בה גדל עם משפחתו, למד בבית ספר כללי ומגיל 9 התחיל ללכת לתנועת הנוער שאחיו הגדול חיים היה בה מדריך, ועל תקופה זו הרבה לספר בגאווה. בעקבות האח חיים שעלה לארץ, החליטה המשפחה, בלחץ חזק של גדעון, לעלות לארץ. כשגדעון היה בן 15 עלתה המשפחה על אוניה בדרכה לארץ ישראל. תחנה ראשונה בארץ היתה רמת רחל ולאחר שלושה חודשים עברה המשפחה לקיבוץ גבעת חיים. לגבעת חיים הגיעה המשפחה בינואר 1963 וגדעון נכנס מייד ללמוד בכיתה י׳. בשנת 1965 התקבל גדעון לחברות עם בני כיתתו, והתגייס לצבא. בשנת 1967 ,בהיותו צוער בקורס קציני שריון פרצה מלחמה ששת הימים. גדעון נלחם בסיני. בשנת 1968 השתחרר גדעון מהצבא ובאפריל 1969 נישא ליעל והקים איתה בית בגבעה. נולדו שלושה ילדים-מיכל ניר ודנה. גדעון עבד בכותנה בימי הזוהר של הענף, ולאחר מכן היה ממקימי ״לימת״. בשנת 1975 נשלח ללמוד הנדסאי מכונות ומאז שימש כמהנדס המפעל. בוא אחי שלי, אחוז בידי בוא נחזור לשם קמעה רק לרגע, לדקה, נחזור לאבא ואמא. נהיה שוב ילדים ופנינו חלקים וזוהרים. ילקוט חיינו מלא תקוות וחלומות. אין חשש בלבי, אין דאגות. בוא אחי, יקר שלי, חבקני בחוזקה ויחד נביע משאלה שנתחיל מהתחלה רק עם הטוב בלי הרע. אוהבת בלי גבול, לפני, עכשיו ותמיד. אחותך הקטנה אלישבע גדעון שלושים ושמונה שנים עברנו יחד, התגברנו על מכשולים, גידלנו זה את זו – כי הרי התחתנו כל-כך צעירים, וגידלנו משפחה לתפארת. אהבנו את ביתנו המשופץ ונהגנו לשבת כל אחד במקומו הקבוע ולהתענג על הירוק שבחוץ והכיף שבפנים. התחלנו לתכנן עתיד, מה נלמד, איפה נטייל – החיים נראו מבטיחים כל-כך. אבל אתה חלית, ואני ידעתי מרגע שנותחת שאנחנו חיים על זמן שאול. החלטתי שנמשיך את חיינו כרגיל, כיוון שאתה הרגשת שאתה בריא, ואדם בריא הוא זה שקם כל בוקר לעבוד. כך עשית כל בוקר, הלכת ללימת שהקמת וכה אהבת. צוות לימת היה לך קבוצת תמיכה נהדרת, ברגישות, אהבה והערכה ליוו וקיבלו אותך. אבל כשכבר התחלנו להיות אופטימיים, נחתה עליך מכה חדשה בעמוד השדרה, ואני הרגשתי שעכשיו אפשר כבר לכתוב פרק חדש בספר איוב. ההחלטה המשותפת היתה לחזור הביתה לקיבוץ. עברנו לבית שקמה, שם קיבלו וטיפלו בך בחום ואהבה רבה ואנחנו המשכנו ללכת עם האופטימיות שלך, עד שנפרדנו. גדעון, הקמנו יחד משפחה נפלאה, תומכת ואוהבת. נולדו נכדות, הצלחנו לחגוג לך יום הולדת 60 ,ודנה ואמיר ריגשו אותך כשבשרו לך שהם מתחתנים. אמרת שעכשיו אתה יכול לנוח. היום אנחנו מרגישים מיותמים, אבל אתה אתנו בכל פינה ובכל רגע, וחיים ואלישבע דואגים להמשך הקשר המשפחתי ששמו בן עמי. חותמך בילדינו הנהדרים, מיכל והבנות, ניר ואמרות הכנף ודנה הנפש התאומה. אני מצפה שתלווה אותנו מלמעלה, ואם תוכל תן סימן מפעם לפעם שראית והרגשת. אוהבת תמיד יעל.