לאה נולדה בדרזדן גרמניה ב-1906. בשנות ה-20 נישאה לאמן והצייר האנס גרונדיק. שניהם ציירו פורטרטים של פשוטי העם, עניים, נשים עובדות וחיי היום יום. הם התמקצעו בטכניקת התחריט.

לאחר עליית הנאצים, לאה והאנס הביעו בציוריהם את המצוקה בגרמניה, את האנטישמיות, השנאה, הרדיפה והפחד ששלטו במשטר הפשיסטי. הם נחשבו לאויבי המשטר הנאצי. האנס גרונדיק נכלא במחנה ריכוז זקסנהאוזן ולאה נמלטה לארץ ב-1940.

בפלשתינה הציגה בחופשיות את עבודותיה וזכתה להכרה ולהערכה. ציירה מנופי הארץ. הגיעה לגבעת חיים ב-1944 לאחר שחברה לחיים – נחום איתן הכיר לה את הונזו. הונזו הזמין אותה לקיבוץ. היא שהתה כאן עד 1946 וציירה מהווי הקיבוץ ומנופיו. פנחס בוצ'וביץ' היה תלמיד שלה.

ב-1946 התברר לה כי בעלה שרד את המלחמה ומצבו קשה. לאה חזרה לגרמניה המזרחית לטפל בו. לאחר זמן הם שבו לדרזדן והיא קיבלה את הקתדרה לאומנות בביה"ס הגבוה לאמנויות. קשריה עם חבריה לארץ נותקו והיא ביקשה לא לכתוב אליה בעברית.

נפטרה ב-1977 והשאירה אחריה ירושה אמנותית משמעותית, המתוארת בחמישה עשורים. הרישומים הבאים נשארו במשפחתה עשרות שנים. רק ב-1995 התקבלו לארכיון גבעת חיים מאוחד.