יצחק בן אהרון נולד בצ׳רנוביץ, כיום רומניה, למשפחת נויסבאום. "הייתי הילד התשיעי לאמא, שילדה
תשעה ילדים. שתי הבנות הראשונות מתו באיבן ונשארנו חמישה בנים ושתי בנות. אני הייתי הילד התשיעי,
הלא- רצוי. נולדתי כ- 12 שנים אחרי לידת אחותי, בניגוד להוראה חמורה של הרופאים, שאסרו על אמא
ללדת״. במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר בידי הרוסים, תחילה בידי אנשי מהפכת פברואר ואחר-
כך חיילי הצבא האדום. כילד השתתף בחגיגות המהפכה וגילה בידי חיילים יהודים שני דגלים: הדגל האדום
ודגל תכלת־ לבן. בן 12 התייתם מאמו "ישבנו שבעה, וכאשר שמעתי, עוד ליד הקבר, ואחר-כך גם בבית
את האמירה: אדוני נתן ואדוני לקח, יהי שם אדוני מבורך, פרצתי בבכי מר וצעקתי, מי זה אדוני הזה, שלקח
ממני את אמא."
בהיותו נער בן 14 הצטרף בן אהרון לשומר הצעיר ושנים אחדות לאחר מכן היה לראש ההנהגה ברומניה.
ב- 1925 ייסד בשיתוף עם ישראל גלר את הקבוצה שנועדה לעלות לפלסטינה ולהקים את קיבוץ ג׳ של
השומר הצעיר – הוא גבעת חיים. בן אהרון הצעיר נשלח לוועידת תנועות הנוער החלוציות בדנציג ושם
פגש את גדולי הדור: בן גוריון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין, יוסף שפרינצק וחיים ארלוזורוב. "היתה שעת
צהריים,כאשר כולם התפזרו לסעוד עם המארחים שלהם. משום מה נשארתי לבדי באולם, והנה אני רואה
אדם שוכב על שני שולחנות, מעיל למראשותיו, וחול ניכר בסוליות נעליו. מרוב סקרנות ניסיתי להציק לדמות
ששכבה שם וספר בידה, ואז, פונה אלי ארלוזורוב ואומר לי: נדמה לי שאתה מהשומר הצעיר מצ׳רנוביק.
אמרתי: נכון. אם כך, אתה בקיא בשפה הגרמנית. אמרתי, כן, נכון. אז הנה בידי ספר שירים ממשורר מהולל,
דיינה מריה רילקה, האם שמעת עליו ? לא, מצטער, לא שמעתי. אז בוא אקרא לך קטע משיר. מאז נקשרו
בינינו קשרים אישיים."
בשנת 1927 ,נשלח בן אהרון ללמוד בברלין, מדעי המדינה וכלכלה. המוני יהודים ונוער ליוו אותו לרכבת.
בשנת 1928 הפסיק את לימודיו ועלה לישראל, כתייר. שערי הארץ הנעולים מנעו ממנו לרדת לחוף ביפו
והוא נאלץ להמשיך ללבנון. את הדרך מביירות דרומה עשה על גב חמור, בעזרת מבריחים, עד למחנה
קיבוץ ג׳ בחיפה. "עברתי בעשבים פרועים, עד שהגעתי לצריף הקומונה, שם היה חלון פתוח עם תריס עץ.
התקרבתי אל החלון ודחפתי את ראשי פנימה. ראשונה זיהתה אותי חיה שכטר- פלק, הוציאה זעקה: נוסיו
– והתעלפה. מהר מאוד שיחררו אותי מכל האבזרים של הציוויליזציה המערבית והלבישו אותי בבגדי הפאר
הקיבוציים. החל המסע שלי להגשמה חלוצית בארץ ישראל.״
בחיפה עבד בן אהרון בייבוש ביצות בנחל קישון ובמפרץ חיפה, והיה בין הפועלים היהודים הראשונים
שבנו את הנמל. במהרה נבחר לראש ועד העובדים של מייבשי הביצות ועמד בראש שביתה ראשונה נגד
הנהלת העבודה. מכאן נבחר לוועד הפועל של מועצת פועלי חיפה. בתקופה זו הדריך בתנועת הצופים וארגן
בחשאי קבוצת בנות מבית הספר הריאלי כגרעין לקבוצת "החוגים ". זו אותה קבוצת הבנות שממנה שלפתי
את אחת החניכות, מרים פינקנזון, שהיתה לזוגתי״.
60
ב-1929 השתתף בדיונים לאיחוד אחדות העבודה והפועל הצעיר, אבל סירובה של תנועת השומר הצעיר
לאשר לו להצטרף למפלגת הפועלים החדשה – מפא״י, גרם לפילוג בקיבוץ ג׳. בן אהרון ותומכיו פרשו
מהשומר הצעיר והצטרפו לתנועת הקיבוץ המאוחד. בשנת 1930 נבחר למרכז מפא״י, ובשנת 1932 ,ערב
עליית הנאצים לשלטון יצא בשליחות החלוץ לצ׳כיה. הוא סייר בברלין וניסה להזעיק את יהדות גרמניה למול
סכנת ההשמדה הצפויה.
באותה שנה עלה קיבוץ השומר הצעיר ג׳ להתיישבות בנקודת הקבע. שנה לאחר מכן, בעקבות רצח חיים
ארלוזורוב, שכנע בן אהרון את חבריו לקרוא את הקיבוץ על שמו של ארלוזורוב ונקבע השם גבעת חיים.
ב-1934 נשא לאשה את מרים ונולד יריב. שנה לאחר מכן יצא שוב לשליחות, עד שגורש מגרמניה כמי
ש״מסכן את שלום הרייך".
ב-1936 היה מזכיר מרכז מפא״י וב־1938 נבחר למזכיר מועצת פועלי תל-אביב.
פרצה מלחמת העולם השנייה ובן אהרון התנדב לצבא הבריטי: ״הנה אני בן 34 ,בעל לרעיה צעירה
ואב לבן קטן. הייתכן שאני אנטוש אותם ואצטרף למתנדבים? אפילו לא נתתי למרים שהות להביע
את דעתה. נטשתי את המשפחה ואת התנועה והתייצבתי בסרפנד, ופה מתחיל פרק המלחמה שלי".
במערכה ביוון, עם התמוטטות המערך הבריטי, עמד בן אהרון בראש 1400 חיילים ארץ- ישראלים שנפלו
בשבי הגרמנים: " עם הודעת הכניעה, גם הקצינים היהודים שהיו אתי נמלטו על נפשם ומצאתי את עצמי
יחיד עומד לפני חייליי, פיקודיי ובעצם פועליי מתל אביב, כאשר נשמעת מצדם רק בקשה אחת: ״בן-אהרון,
אתה לא תנטוש אותנו. אמרתי, אל דאגה. הלכתי אתכם עד עתה ואלך אתכם אל השבי וכל אשר צפוי לנו
שם. הוריתי על השמדת הנשק ועל היטהרות כללית, גילוח, רחצה, ניקוי המדים, והתייצבות בשעה שש
בשלשות כדי לצעוד אל מקום הריכוז שהועד לנו. כך הגענו למקום הריכוז.״
בארבע השנים שישב במחנה הקצינים השבויים השלים את לימודיו, מטעם אוניברסיטת אוקספורד.
עם תום המלחמה, ב־1945 השתחרר מהשבי ושב הביתה. בזמן המצור על גבעת חיים, הוא היה עדיין במדי
קצין בריטי.
ב-1948 נשלח לפעילות המגבית היהודית באנגליה ובארה״ב, וב-1949 נבחר לכנסת הראשונה, חבר בוועדת
החוץ והביטחון.
ב-1955 נולד ישעיהו.
ב־1959 כיהן בן אהרון כשר התחבורה, וב־1962 התפטר כמחאה נגד מדיניות כלכלית וסוציאלית.
ב-1963 פרסם בן אהרון את המאמר "עוז לתמורה בטרם פורענות" שקרא לאיחוד כל מפלגות הפועלים
וגרם לטלטלה עזה בציבור הישראלי.
ב-1969 נבחר לתפקיד מזכ״ל ההסתדרות, וב־1973 התפטר. את השנים הבאות עשה בגבעת חיים, הרחק
מפעילות ציבורית. שני הבנים, יריב וישעיהו ומשפחותיהם בחרו לחיות מחוץ לגבעת חיים ובשנת 1989
נפטרה הרעיה מרים. בשנות הבדידות התהדק הקשר עם בלהה: "היא הושיעה אותי בימי אבלות, וזיכתה
אותי מעושר רוחה וחייה, מלאת תבונה וחוכמה וחסד, והפכה גם לחברת אמת של בני משפחתי." אני מעביר
זרי פרחים לבלהה״.
בן אהרון פרסם שישה ספרים, מתוכם שניים באנגלית. הוא זכה בתואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה
מאוניברסיטת תל אביב, מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת באר שבע ומאוניברסיטת חיפה, על פועלו
ותרומתו לחברה הישראלית.
ב-1995 זכה בפרס ישראל על תרומתו לחברה הישראלית.
יהי זכרו ברוך.