טרקה נולדה ב- 1911.2.28 בעיירה סלובקית "ולקה שובובצה". עם פרוץ מלחמת עולם הראשונה גוייס אביה ואמה עברה לבית סבה, שם גדלה עד גיל 9 .אחותה נולדה שם בסוף המלחמה. אימה נפטרה ושתי האחיות הקטנות גדלו במשפ׳ הסבים עד אשר אביהם חזר מהמלחמה. אחרי כמה שנים עברו לפראג, שם כיהן אביה כחזן ב״עלטנוישול". בתנועת "תכלת לבן" קיבלו אותה בלבביות. פתאום מצאה חברה שהיתה לפי רוחה, שיתפו אותה בכל הענינים והיתה במהרה בעצמה מדריכה. בתכלת לבן יצאה לטיולים ופגישות עם צעירים ממקומות אחרים. באחת הפגישות הכירה את ושל. הוא בא אחר כך לפראג. מאז עברו ביחד בפעולות התנועה. עם גמר בית הספר עבדה טרקה 4 שנים בלשכה המרכזית של הקרן הקיימת לישראל, יצאה לאחר מכן להכשרה, להנהלה הראשית של תכלת לבן ובסוף לעלייה. העלייה של תכלת לבן היתה בשנים אלה מכוונת לקיבוץ עין גב, את טרקה וושל קיבלו בכל זאת לגבעת חיים. ושל וטרקה הגיעו בנסיעה ברכבת לחדרה ומשם במשאית לגבעה. ההלם היה רב, לא כך הצטיירה בעיניהם הגבעה, אך לאחר סיור, ההתרגשות היתה גדולה. טרקה חלתה ונחלשה ולכן סודרה לעבודות קלות. טרקה וושל היו הראשונים לקבל אוהל. לאחר עבודה בקטיף ואריזת תפוזים גויסה טרקה לעבודה עם הילדים. טרקה היתה. פעילה ושותפה בענייני הביטחון, בהם היה נתון הישוב. מאז שנותיה הראשונות בקיבוץ היתה. טרקה מעורה מאוד בחיי התרבות והרוח בקבוץ, ובמשך שנים רבות, בזמנה החופשי, שרתה את הציבור בספרייה בשעות הערב. בשנת 1948 הצטרפה טרקה למעבדה בגת, שם רכשה מיומנות רבה וקיבלה הערכה רבה מכל צוות העובדים, אשר גדל והתרחב במשך השנים. גם עם השותפים מגבעת חיים איחוד היו לה קשרים מאד חבריים. כאשר חלתה טרקה התמידה בעבודה, כל עוד עמד לה כוחה. אין ניחומים למשפחה, לילדים ולנכדים הרבים, אשר לכולם היו קשרים מאד מיוחדים וקרובים עם טרקה, כאם וכסבתא. בתקופת מחלתה, לא פסח על טרקה הגורל ללוות את רחל בתה בעת מחלתה ולהביאה לקבורה, וכל זאת בכוחות נפשיים בעלי עוצמה רבה. טרקה השאירה אחריה ידידים וחברים רבים. כולנו כאן עם משפחתה הרחבה נזכור אותה באהבה. יהי זכרה ברוך. 

מיומנה של טרקה "50 שנה בארץ ובקיבוץ ואני שוכבת חולה… הגעתי לגבעת חיים עם חום גבוה ולא ידעתי הסיבה. חשבתי שחם בארץ ושאני לא יכולה ללכת, כי החול עמוק כל כך. התביישתי מאד כשהתברר שאני חולה וצריכה לשכב במיטה וכך להתחיל את הימים הראשונים שלי בקיבוץ. עכשיו אחרי 50 שנה בדיוק אני שוב במיטה, לא יכולה ללכת, אבל לא בגלל החול העמוק. בינתיים פה צמחו דשאים, עצים, בתים ואני ימים רבים שוכבת בחוץ. מעלי צל של עצים, צמרות ירוקות מירוק בהיר עד ירוק כהה של הברוש. האדמה מכוסה דשא ויש לי הרבה זמן להיזכר ולחשוב מה ומי הכל צמחו וגדלו פה במשך 50 שנה. וטוב לי לדעת, שאיזשהו חלקיק גם לי יש בזה. עץ הפיטנגו מלא פריחה לבנה.."