דוד ויקר הידוע לכולם כ"דיוויד" נולד בלונדון ב-29.1.1929. הוריו, פנחס וקוטלה ויקר הגרו לאנגליה מפולניה בהיותם צעירים. אחותו הגדולה של דיוויד, שרה, נולדה שנתיים לפניו, וחיה בלונדון עד היום הזה. לדיוויד שתי אחייניות שחיות עם משפחותיהן בלונדון. דיוויד שירת בצבא הבריטי בזמן מלחמת עולם השנייה, בעיקר באפריקה. לאחר המלחמה חזר ללונדון, למד חשבונאות ועבד בעסק המשפחתי. הוא ביקר בישראל והתאהב בה, במיוחד בחיי הקיבוץ. הוריו חלו ודיוויד כבן מסור סעד אותם עד מותם בשנת 1967 .אז הוא החליט לעזוב את אנגליה ולהגר לאוסטרליה אבל "בדרך" עצר בישראל לכמה חודשים שהפכו לכמה עשורים. בני משפחתו באנגליה התגעגעו לדוד "וויקלס" (כפי שכינו אותו) מאוד אבל הבינו את רצונו לחיים עצמאיים לאחר הטיפול המסור בהוריו משך שנים. דיוויד התגאה בכך שהיה המתנדב הכי מבוגר בהיסטוריה של הקיבוץ. הוא סיפר שפדות, כאחראית על המתנדבים, לא רצתה לקבל אותו בגלל גילו המופלג של 42 .הוא שכנע אותה לקבל אותו על תנאי לשבועיים – ואם לא יסתדר מבחינת עבודה או חברה- יקבל את הדין וילך. אבל דיוויד החביב והחרוץ הסתדר עם כולם ונשאר בגבעת חיים עד מותו ב2013 בגיל 86. דיוויד עבד משך 20 שנה בענף הפרדס. דיוויד נשאר רווק נצחי. החברים שפגש בעבודה ובקיבוץ, בעיקר יוצאי ארצות דוברי-אנגלית, הפכו למשפחה שלו. הוא התייחס לילדים של חבריו כנכדים אמיתיים – והם אהבו אותו כסב. כל יום שישי היה מארח את קבוצת החברים לארוחת ארבע בדירתו הצנועה. דיוויד לא הגיע אי פעם לאוסטרליה אבל חזר ואמר שהשנים בקיבוץ היו השנים היפות ביותר בחייו. יהיה זכרו ברוך.