אמא נולדה ב- 1937.9.28 בקריית חיים, בת לבלה וזליג קרבצ'יק ואחות לאביבה ומוטקה. הוריה הם ממייסדי קריית חיים ומבוני הארץ. כמו כל חבריה הצטרפה לתנועת הנוער "המחנות העולים" שנענו לקריאה להצטרף לקיבוץ. גבעת חיים שזה עתה עבר את הפילוג היה זקוק לבני נוער כדי למלא את כיתות בית הספר. מאז ועד היום, 50 שנה חייתה אמא בקיבוץ. בשנת 1956 התגייסה לצה"ל לגבעתי, היתה מש"קית ח"ן ובמשך השירות הצבאי ליוותה את הלוחמים בפעילות התגמול המפורסמות- קרב קלקיליה, קרב כנרת ומבצע סיני. עם השחרור מהצבא התחתנה עם גיורא ונולד גיל. במלאת לגיל שנה יצאה המשפחה הצעירה לקיבוץ תל רעים שבנגב )היום רעים( במסגרת עזרה לקיבוצים צעירים. כעבור שנה חזרו לגבעת חיים וב-1963 נולד בועז. במשך כל אותן השנים היתה אמא מטפלת ילדים בפעוטון, בגן הילדים ובבית הספר. לאחר התפרקות הנישואין יצאה אמא לעבודה במדרשת רופין, וב-1976 לקחה על עצמה את תפקיד המלווה הכספי של קיבוץ ייט"ב. עם תום התקופה בבקעה הצטרפה למחלקת ההסברה של מפלגת העבודה. בהמשך, יצאה ללימודים הדו-שנתי באפעל ולאחר מכן חזרה למדרשת רופין לריכוז קורסים. לאחר התקופה ברופין הצטרפה אמא לצוות האקונומיה בקיבוץ. עד פרישתה לגמלאות מילאה מספר תפקידים בקיבוץ, ביניהם ריכוז סחל"ב. חמישה נכדים נולדו לאמא והם היו מרכז חשוב בחייה. היא היתה מעורבת בגידולם ויחסיה עמם היו מיוחדים. באפריל 2000 אובחנה מחלת הסרטן. רופאיה והמטפלים בה ציינו שוב ושוב את חוש ההומור שלה ונועם יחסיה עם הסביבה. לפני חודשיים כשחלה החמרה במצבה אושפזה אמא שוב. לפני שבועיים, על-פי בקשתה חזרה מבית חולים לביתה, כדי לסיים את חייה. במשך כל הזמן הזה ביקרו וסעדו אותה חבריה וחברותיה הרבים. המשפחה. 

אמא וסבתא יקרה שלנו. יש משהו לא הגיוני-בהלוויה של מי שסימל תמיד את שמחת החיים, כמוך. לפני שבועיים, עם שובך מבית החולים, לאחר שהרופאים ויתרו למחלה, אמרת לנו בישירות ובאומץ הלב האופייניים לך, שלצערך הרב את הדברים שייאמרו על הקבר כבר לא תוכלי לשמוע ולכן את מבקשת לשמוע את מה שיש לנו להגיד. כל מה שנותר לנו עכשיו, הנו לחזור על דברים שכבר אמרנו לך. בשבילנו את האמא והסבתא הכי בעולם. קיבלנו ממך את היקרות שבמתנות: אהבת אם, אהבת עצמנו, 39 אהבת החיים ואהבת הזולת. האהבה והחום והאור זרמו ממך תמיד בשפע וללא גבולות. תמיד היית כאן בשבילנו, ללא תנאי וללא סייג. עזרת לנו כתלמידים. עזרת לנו כחיילים. עזרת לנו כהורים צעירים. קשרייך עם הנכדים הם שם דבר. את היית איש סודם ולך הם היו מספרים את מה שלא מספרים לאף אחד. היכולת הנדירה ויקרת הערך לא להיות נטל הפכה אותך לשותפה מלאה ומועדפת בחיינו. על כל אלה יעידו עשרות ומאות החברים והידידים שתמיד הקיפו אותך ונקשרו בך בנימי הנפש. אנחנו מקווים שהמוות שהביא מרגוע לגופך ינחם גם את רוחך. תמיד תהיי לנו מודל כהורים וכסבים וסבתות. את האהבה שלך נעביר הלאה לכל העולם ולכל מי שנפגוש נוחי בשלום על משכבך. חוהל'ה וינר.