אשר נולד בכפר קטן בז'זובח מורביה אשר בצ'כיה, כבן בכור למשפחה יהודית מסורתית יחידה, שישבה
דורות רבים בין הגויים, בכפר. בגיל צעיר התייתם מאמו ונדד לצורך לימודים לעיירה סמוכה ואחר כך לווינה-
בירת אוסטרו-הונגריה. סיים את הפקולטה למשפטים, אך לא עסק במקצועו ועבר למסחר. שנות השפל
הכלכלי בווינה ב – 1920 ואילך פגעו קשה בפרנסה. שנים קשות באו למשפחה. כמרבית בני דורו היה אבא
ליברלי; האמין שיהודים שירכשו השכלה יוכלו להתבולל בבני הארץ. שני ילדיו פנו בצעירותם לתנועות נוער
ציוניות והאב למרות השקפותיו לא הפריע, השלים עם יציאת בתו להכשרה בגיל צעיר. הוויכוחים בבית היו
אך ורק עם אמא.
ב – 1934 אחרי עלית היטלר, הצליחו הילדים להשפיע על ההורים, והם הגיעו לארץ אבל בחוסר כל. האב לא
הסכים לחיות במשק כהורה, והוא שלא החזיק מימיו כלי בידיו, למד בארץ מקצוע: צבע – ופרנס בכבוד את
משפחתו ואף מצא סיפוק בעבודתו.
ב – 1948 עברו ההורים למשק, עד גיל 82 הוסיף האב לעבוד.
במשק חיפש חברה התואמת את גילו ובסוף ימיו אמנם מצא אותה בין באי בית הכנסת, למרות שהיה חפשי
בדעותיו נתגלה לו עולם חדש בלשון התפילה כשהפכה לו העברית לשפה מדוברת (ולא רק שפת קודש).
אהב את אלו שבאו אתו במגע – והם החזירו לו אהבה.
למרות סבלו הגופני בשנותיו האחרונות, השתדל לא ליפול למעמסה והצניע את מכאוביו עד לחודשים
האחרונים.
ראה נחת רבה מילדיו, נכדיו וניניו (זכה לראות 12 במספר). בצוואתו ביקש לבל יישאו הספדים ואף ציווה לו
קבורה כמנהג המקום. נפטר בן 88 בשיבה טובה. ער עד לימיו האחרונים.

מדברי חברים:
איש השיחה הקלה – חברותי מאוד, התחבב על כל הציבור ואהוד על כולם, אנו ראינו אותו בעבודה כ״סמל"
– התעניין גם בספורט במשק, ידע את תוצאות המשחקים וביקר לפעמים את ה״שיפוט".
הליכתו לבית-הכנסת, כפי שהכרנוהו, נראתה לנו מוזרה , לא העזנו לשאלו לפשר הדבר. קרא הרבה ספרים
ועיתונים, ידע על המתרחש במשק, חי את החיים במלוא מובן המילה, התמצא בנעשה בעולם ובארץ, דיבורו
והתנהגותו עד סוף ימיו היו למופת.