יוסף – היסטוריה מעל 91 שנים זה דבר שהמוח מתקשה לתפוס.
אנחנו מדברים על זה אבל אנחנו לא ממש מבינים. אנחנו מבינים וחשים רק את ההווה, רק את העכשיו, רק
את הרצון להמשיך. שרדת הרבה תלאות, בזכות הרצון להמשיך, והיה גם מזל.
יוסף נולד בעיר מנהיים, גרמניה ב־1913 .הוריו הגיעו מגליציה בתחילת המאה. המשפחה התגוררה במרכז
העיר והתפרנסה ממסחר בבדים. במנהיים היתה קהילה יהודית עתיקת יומין. הוריו היו אדוקים מאוד,
אך יחד עם זאת מעורבים בחיי הקהילה והשתייכו לתנועות ציוניות. בית משפחת הוכמן היה תמיד פתוח
ליהודים שעברו בעיר ולא היה להם היכן ללון.
יוסף היה השני מבין ששת ילדיהם והגדול מארבעת האחים. בגיל חמש בערך התחיל ללמוד בחדר, ובגיל
שש חווה את תלאות מלחמת העולם הראשונה: הפצצות, אבא פטריוט שיצא למלחמה וכמעט לא שב,
אינפלציה ומצב כלכלי בכי רע. כילד עבר את משמרות הצרפתים על גשר הריין וצעד מרחק לא קטן כדי
להביא מהעיר השכנה חלב כשר למשפחה. לאחר שסיים בית ספר יסודי עבר לגמנסיה הכללית שהיתה
מעורבת לגויים וליהודים. גאוותו לימים היתה על כך שבאותה גמנסיה היו אף מורים יהודים. באופן כללי
העיר מנהיים התאפיינה בסובלנות כלפי יהודים והוא תמיד זכר אותה בחיבה.
כילד דתי למשפחה ציונית הצטרף, בגיל עשר לתנועת "עזרה" של הזרם הציוני דתי. בשלב מסוים עבר
לשומר הצעיר. תנועת הנוער היהודית היתה פעילה מאוד. היו מפגשים רבים, טיולים ואף עיתון בהדפסה
עצמית, שיוסף היה העורך שלו. לאחר סיום לימודי הגמנסיה ובחינות הבגרות התחיל ללמוד בהיידלברג
רפואת שיניים. בשנת 1933 החלו מנשבות רוחות רעות בגרמניה ובגלל המגבלות שהוטלו על היהודים נאלץ
לעזוב את האוניברסיטה. לשמחתו מצא עבודה כמתלמד בבית מלאכה של יהודי שעסק בתיקון מכונות.
הדבר תאם להפליא את מאווייו האישיים וכישוריו הטבעיים וגם התאים להיותו חבר בתנועת השומר
הצעיר המתכונן לעלות ארצה. בהמשך התקבל לבית ספר טכני גדול ושם רכש את המיומנות ואת הדייקנות
המרביים. בניגוד לרוב המשפחות היהודיות, החינוך הדתי-ציוני בבית אבא הועיד מסלול ברור ליוסף ולאחיו:
"יש לעלות לארץ ישראל ולהתחיל בחיים חדשים". כל ששת הילדים היו חברים בתנועות נוער והתכוננו
ל״הגשמה". יוסף היה מדריך בתנועת החלוץ וראה עצמו עושה דרכו לקיבוץ בארץ ישראל. בשנת 1936
הצטרף להכשרה במגדבורג, שם פגש את פאולה, ומבלי להיפרד מההורים יצאו ברכבת למרסיי ומשם
באונייה לארץ ישראל. הוא נופף לשלום להוריו מחלון הרכבת, וזו הפעם האחרונה שראה אותם. ההורים
הצליחו למלט גם את האחים הצעירים דרך עליית הנוער אך נסיונם לעזוב את גרמניה לא צלח ויחד עם רבים
מיהודי מנהיים נספו באושוויץ. בארץ, הקבוצה סייעה בהקמתו של קיבוץ משמר הנגב, שם נישא לבת זוגו
פאולה ז״ל.
חודש לאחר שעלו נשלח יוסף לעבוד בסדום כחרט מתכת, שם עבד שלוש שנים בתנאים קשים במיוחד.
היא התגאה בעבודתו ומעולם לא התלונן. כמה שמח ב-1995 כאשר קיבל הזמנה לטקס במלאת 70 שנים
לייסוד מפעלי ים המלח, כעובד ותיק וכאחד ממקימי המפעל. בסדום פגש לראשונה חברים מגבעת חיים.
יוסף נשאר עם חברי הקבוצה, ויחד שהו 7־6 שנים באזור גדרה, בקשיים רבים. בשנת 1942 ,כשהקבוצה
עמדה לעלות לקיבוץ כפר סאלד בחר שלא להצטרף ונדד עם המשפחה לירושלים ויותר מאוחר לתל אביב.
טרם מלחמת השחרור גויס יוסף לתעשייה הצבאית ועסק בייצור נשק. העבודה היתה כרוכה במשטר קשוח
במיוחד ובחשאיות. יוסף נחשב לאיש מקצוע מעולה ביותר, והוגדר כבעל מקצוע א׳-א׳.
בשנת 1952 ,עת עבד כמכונאי בנגריה משוכללת בתל-אביב, באו חבריו מכפר סאלד, שלאחר הפילוג עברו
לגבעת חיים איחוד, והציעו לו להצטרף אליהם. כיוון שמעולם לא ניתק מהתנועה הקיבוצית, נענה להם
והצטרף להקמת הקיבוץ החדש, גבעת חיים איחוד. בקיבוץ עבד יוסף בחבתניה ולאחר מכן במסגריה. באותה
תקופה התחיל לעסוק בספורט באופן אינטנסיבי ואף היה מדריך ספורט. בשנת 1959 נפטרה פאולה.
עשר שנים לאחר מכן הכיר את ציפורה ועבר לגור בגבעת חיים מאוחד. הוא עבד במסגריה, ולאחר שעבר
קורס טכנאי מונות תפירה שימש כאיש אחזקה של מכונות המתפרה. הוא חיפש פתרונות להקל ולייעל את
עבודת התופרות ונהג לומר שהעבודה היא גם התחביב שלו. גם כאן המשיך לעסוק בפעילות ספורטיבית,
הדריך, שכנע לשחק טניס וטניקט. בהשפעתו קמה קבוצה גדולה, 50 – 60 איש שעסקו בספורט הזה. שנה
אחת אף הוענק לו התואר ״ספורטאי השנה״. בנוסף למכונות ול״פיצ׳פקס״ יוסף היה ידוע כאיש הגרמושקה,
שניגן לחברה בקומזיצים ובריקודים. בסבאותו היה מפליא את נכדיו במנגינות לכבוד ימי ההולדת. מעת לעת
עסק גם בהובי של גילוף בעץ, יצר קישוטים ובנה רהיטים. במשפחה המורחבת שיוסף וציפורה הקימו גילינו
אהבה גדולה, ואם כי יוסף לא היה דברן גדול, תמיד ראינו כי יש לו נחת מהמשפחה ובעיקר מהנכדים. יוסף
התמיד בעבודתו עד אחרי גיל 80 .כשבריאותו החלה להתרופף, עבר לבית שקמה.
בשבת הלך מאיתנו איש נעים הליכות, צנוע, שקט, פעלתן ואוהב בריות.
אהבנו אותך.
אוהבים כל בני המשפחה.
אופיר, אורי וכל המשפחה