חיה נולדה ביום האחרון של חודש דצמבר. היא נולדה בעיר קוברין שבפולין למשפחה דתית אדוקה מאוד. אב המשפחה עסק בלימוד תורה והאם דאגה לפרנסת המשפחה במכירת מצרכי מזון לתושבי העיר והערים השכנות. לחיה היו ארבע אחיות ושני אחים שלימים נהיו לרבנים. עול הבית נפל עליה. לשאוב מים ולסחוב דליים, לקלף תפוחי ארמה, לבשל, לכבס ביד, ולדאוג לאחיה הצעירים. כל אלה היו משימות שנאלצה למלא עם שובה מבית הספר. כששמעה מחברותיה חוויות על הפעילות בתנועת השומר הצעיר, על השירים ששרים, על סיפורי ארץ ישראל שמספרים, נשמתה יצאה והיא הצטרפה בסתר ובניגוד לרצון אביה לתנועת השומר הצעיר. בגיל 17 עלתה ארצה בעקבות אחותה הבכורה אסתר, שכבר הייתה בארץ ישראל ולמדה בסמינר. חיה מאד התרשמה ממפגשה הראשון עם ארץ ישראל והשפה העברית שנשמעה בכל מקום ריגשה אותה. כאן היא היתה מחוסרת כל והבינה שהיא חייבת לצאת לעבוד. היא מצאה עבודה בטיפול בתינוק, דבר שלימים הוביל אותה להחלטה להיות גננת. בזמן הלימודים עבדה ביום ואחרי הצהרים למדה. עם סיום מלחמת העולם השנייה הגיעו הבשורות המרות על בני המשפחה שניספו. זו הייתה נקודת מפנה עבורה ומשהו שלאורך כל השנים העיב על שמחת החיים. בתום הלימודים מצאה עבודה בקיבוץ הבונה בחדרה ובקיבוצים נוספים. בעבודתה כגננת שכירה בקיבוץ דורות פגשה את אריה שהיה חבר הקיבוץ. כאשר קיבלה עבודה בגבעת חיים, אריה לא היסס ומיד הגיע אחריה לגבעת חיים כאן החליטו להקים את ביתם וכאן נולדו ארבעת ילדיהם: דליה, לאה, שמעון וארנון. חיה עבדה שנים רבות כגננת וכשסיימה עברה לעבוד במחסן הילדים, שם התמידה עד שהשינויים בקיבוץ לא אפשרו לה להמשיך בעבודתה. עם מותו של אריה, חיה שקעה בעצב, דבר אשר גרם להידרדרות גם במצבה הבריאותי. לפני כמה ימים הוחשה לבית החולים עקב מצוקה נשימתית ובערב שבת נפטרה כשהיא מוקפת בילדיה ונכדיה. תמיד נזכור אותה באהבה. המשפחה