אימא נולדה בינואר 1906 בפולניה. הוריה, רבקה וגדליהו ברזניאק, היו מסורתיים ובבית דיברו אידיש. אימה נפטרה כשהייתה בת 3 שנים ואביה נשאר עם תשעה ילדים .הוא נישא בשנית לאלמנה עם חמישה ילדים ונולדו להם עוד שני ילדים, כך שבבית היו 16 ילדים. גם כשהבוגרים כבר עזבו את הבית, הייתה המשפחה מתכנסת כולה בחגים. את מלחמת העולם הראשונה עברו בנדודים ובריחות ובניסיונות לשרוד. קשיי הפרנסה באותה תקופה היו קשים, לאחר שגם אשתו השנייה של אביה, נפטרה. ומכיוון שהאחים הבוגרים כבר היו נשואים כולם, לקחה אימא על עצמה את ניהול הבית, משימה קשה לנערה צעירה. היא עשתה זאת במסירות ובכישרון רב. כשהחלה הפעילות הציונית, אימא הושפעה ממנה והחליטה לעלות ארצה. היא הגיעה ארצה ב-1934 והתקבלה ברעננה ע״י אחיה שבאו לפניה. אחר כך הצליחו גם להביא את אבא שלהם שחי בביתנו. בארץ עברה אימא את ״תהליכי הקליטה״ שעברו כולם – עבדה בפרדס, במסעדת הפועלים ברעננה, ובעיקר בתפירה, מקצוע אותו רכשה לבד תוך כדי פרימת בגדים מוכנים כדי ללמד את סודות הגזרה והתפירה. בשנת 1935 הכירה את אבא. הם התחתנו והחלו בנדודיהם מרעננה לתל-אביב, גדרה, צפת וקריית-חיים. אבא היה מזכיר מועצת הפועלים, אך חלומו הגדול היה לחיות בקיבוץ. קשה היה לשכנע את אימא בכך, אך לבסוף הוא הצליח להביאה לגבעת חיים בזכות משפחת דומידיאנו. ההסתגלות לחיי הקיבוץ לא הייתה לה קלה, אך בסופו של דבר, לאחר עבודתה במטבח ובבתי הילדים, אימא חזרה לעבוד בתפירה. היא תפרה בגדי חברות, בגדי ילדים וגולת הכותרת היו השמלות לילדות, ולבסוף וילונות. עבודתה הייתה חלק חשוב בחייה, ומסירותה ואחריותה לעבודתה, מילאו את נפשה. שנים רבות הייתה פעילה ב״וועדת שיפורים")שעברה מהעולם( ובוועדת חיילים, אך עיקר התמסרותה הייתה לעבודתה. גם אם לא תמיד הסכימה עם הנעשה בקיבוץ, קיבלה עליה את החיים הקיבוציים במלואם. עבורי אימא הייתה בית חם, ארוחת ארבע עם עוגה, תיקוני בגדים, מילוי כל בקשה, תמיד פנויה לעזרה, תמיד חושבת ויוזמת איך לתת לי, איך לעשות עבורי כל מה שרק אפשר, ויחד עם זאת, גדלה אותי, בת יחידה, עצמאית ולא מפונקת. אף פעם לא הכבידה ידה ועצרה אותי בדרכי. תמיד תמיד תמכה. שתי ידיים ימניות היו לאימא ולב חם ורחב. תשעים ושלוש שנים לא ויתרה על עצמאותה, וכשזו החלה להיסדק – פרשה והלכה. זו דרך העולם, אך להיפרד, לא קל. וכמו שכותב יהודה עמיחי על אימא -"צעדייך במדרגות תמיד בתוכי לא מתקרבים, לא מתרחקים כמו פעימות לב". שלום אימא, אבא ואיריס מחכים לך למעלה. להתראות מבתך דרורה.