זבולון נולד ב־1910 באותו חלק של פולין שהיה אז חלק מרוסיה הצארית. למד ב״חדר" ובגיל צעיר התחיל בחיי עבודה. את השכלתו הרחבה בשטחים רבים רכש בכוחות עצמו. היה פעיל ב״פועלי ציון" ב- 1928 השתתף בוורשה ב״אינסטרוקטורן ־קורס״ — סמינר מדריכים של "יוגנט", אירגון הנוער של "פועלי־ ציון" שמאל. עם פרוץ מלחמת העולם נהרגה אשתו הצעירה והוא ברח עם אימו ועם אחיו לרוסיה. תחנתם הראשונה היתה קייב. שם גווע אחיו ברעב. והוא עם אימו עברו הלאה מזרחה, במנוסת ההמונים מפני הפלישה הגרמנית. ברכבת, שהופצצה תדירות על־ ידי הגרמנים, היתה אישה ששכלה את בעלה , סוניה. כעבור שנים, עם סוף המלחמה, הם נפגשו שוב, בעיירה קטנה באוזבקיסטן, ליד טשקנט, ויחד חזרו לפולין עם בתה, מזי רעב, בנסיעה של שבועות דרך רוסיה ההרוסה, יחד עם אימו הזקנה. הם הגיעו לשלזיה, שטח גרמני שסופח לפולין. הגרמנים גורשו והמוני״ רה־פטריאנטים״ — "חוזרים למולדת" התרכזו שם. זבולון היה פעיל ב״פועלי ציון" שמאל ואחרי האיחוד במפ״ם. כן פעל באירגון של רשת בתי ספר, היה מורה לספרות והיסטוריה יהודית, נואם מבוקש, דואג להברחת גבולות ולעלייה, עד שהגיע תורו והוא עלה ארצה ב־1950 , עם משפחתו. יואל קציר ויצחק מדר מצאו אותם באחד ממחנות העולים והביאו אותם אלינו. בקיבוץ עבד זבולון בכל אשר נדרש – חרוץ, צנוע, נחבא אל הכלים. זכורה לחלק מאיתנו המסירות שבה טיפל באימו הישישה. שנים רבות עבד ב״גת". רצה הגורל וזבולון וסוניה נשארו כאן לבדם, הבנות מצאו דרכיהן במקומות אחרים. אבל היחסים נשארו קרובים ולבביים, ולא היה קץ לאושרם כשגיטה עברה מירוחם לנתניה ונוצר קשר קל יותר איתם ועם הנכדים סבא וסבתא למופת. זבולון כאב לא מעט את העיוותים בחברה הישראלית – רמת החיים שלא בהתאם ליכולת הכלכלית, העבודה השכירה בבית-החרושת ועוד. היו לו דעות פוליטיות מאוד נחרצות, והוא עקב בדייקנות ובדאגה אחרי האירועים. בתוך כל אלה הכריעה אותו המחלה בחטף. אהבנו את המעשיות שלו, את אימרות החכמה באידיש וגם בעברית. נדהמנו בכל פעם מחדש מהאופק הרחב של ידיעותיו בשטחים רבים היסטוריה, ספרות, פוליטיקה, ותולדות תנועת הפועלים. מדבריו בספר הזיכרון של קהילת פרושניץ "כשאני יושב לכתוב את תולדות "פועלי־ ציון בעירנו, תורשה נא לי סטייה אישית קטנה. כחבר "החוג הירוק" שנחשב בעצם כחוג הנוער של ה״בונד", התחלתי בשלב מסויים וכמעט בדרך מקרה, להתעניין בציונות סוציאליסטית…. בסוף 1924 כשהנערים מ״החוג הירוק" עמדו לפני ההחלטה להצטרף ל״בונד". התפרקה הקבוצה. חברים אחדים הלכו לקומוניסטים, וכותב שורות אלה, יחד עם עוד חברים, היו מייסדי תנועת פועלי־ ציון בעיר."