ברכה נולדה בעיר ביאליצ׳קה פלך קרקוב אשר בגליציה, פולין. ממשפחה ציונית – דתית. שני המושגים הללו
קבעו גם את דרך חייה. הציונות בהגשמה אישית, מעשית והדתיות כקו המנחה בחיי הרוח. ב-1932 עלתה
ארצה והצטרפה לקיבוץ הדתי "מחר" בו היתה חברה חמש שנים. ניסתה למצוא מענה לאהבתה לכל צמח,
בעבודתה בגינות הנוי. אולם כשהתברר לה שהחברה לא מתאימה לה מבחינת הגיל, עברה לחיות במשפחת
אחיה בירושלים. ניהלה את משק ביתו והתמסרה בכל נפשה לחינוך בניו. את זמנה הפנוי הקדישה ללימוד
פילוסופיה ולשמיעת הרצאות מפי מרטין בובר ומלומדים שונים הקרובים לרוחה.
חייתה במשק 11 שנה. באורח החיים שבחרה, שמרה במידת האפשר על המסורת הדתית. עקרונית קיבלה
את תורת הקיבוץ שהיתה מבוססת אצלה לא רק על צרכי המציאות אלא גם על יסודות פילוסופיים עמוקים.
אהבה את נוף הארץ, השתלמה בציור בירושלים ובשעות הפנאי אהבה לצייר. התלבטה במציאת עבודה
גופנית מתאימה – טיפלה במסירות בילדים נגועים במחלות מדבקות. במשק אימצה בן. היתה ערה לכל
המתרחש עד יומה האחרון.
שטחי התעניינותה היו רבים. עם קביעת אופי "המחלה" לא התייאשה, את שנותיה האחרונות עברה
בהתעמקות בחיי הרוח. באשר ניטל ממנה כח הדיבור, המשיכה להתבטא בכתב. את סבל המחלה נשאה
בגבורה שקטה ובלתי רגילה, נפטרה ממחלה ממארת, השאירה אחריה את בעלה יצחק, משפחה בארץ
ובגולה.
מדברי חברים
השתתפה בנטיעות הראשונות ב״מהדרין", ברכה ידעה שהשתתפותה בעבודה אינה הכרחית, בשבילה זאת
היתה זכות – הגשמה, חלוציות אמיתית, עבודת האדמה בארץ.