ניומה נולדה באוקראינה, בעיירה טירספול, בשנת 1911 ,למשפחה בת 9 ילדים. מגיל צעיר טולטלה ע״י
זעזועים כבירים: מלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר. הבולשביקים הרוסים הוציאו את אביה להורג
באשמה של נטיות קפיטליסטיות והשאירו את האם בודדה במאבק על קיום המשפחה. הסבא, שחי ברומניה,
דאג להעבירם לצד השני של נהר דנייסטר, שם פוזרו הילדים בבתים של קרובי משפחה. אין ספק שילדות
כזאת הטביעה את חותמה על אישיותה לאורך כל החיים. בשנת 1933 עלתה לישראל בעזרת סרטיפיקט
שקיבלה מאחותה בירושלים.
הגיעה לקיבוץ גבעת השלושה בלי הכשרה או ידיעה על חיי הקיבוץ. באה כדי למצוא קרוב משפחה רחוק
ונשארה. בגבעת השלושה הכירה את יחיאל קיל והקימו משפחה.
ניומה לא הצליחה להשלים את לימודיה הפורמליים, דבר שציערה במשך כל חייה. היא ניסתה להשלים את
הלימודים בכוחות עצמה, אך תוך זמן קצר נודע שמה כבעלת מקצוע מעולה בכל תחום שבו עסקה והיא
היתה לעובדת מבוקשת.
עוד לפני עלייתה ארצה למדה קצת תפירה ובארץ למדה עבודות בניין והתמחתה בריצוף, בו עשתה חייל.
עסקה באריזת תפוזים ובכל העבודות, קלות כקשות, שנדרשו לקיומו של הקיבוץ הצעיר, כולל שמירה על
גבי סוס בשדות המשק בנזלה. בשלב יותר מאוחר ניהלה את מטבח הילדים והדור ההוא זוכר לה עד היום
איך הצליחה ליצור יש מאין בתקופת שפל ומחסור.
תוך כדי העבודה, גידלה את משפחתה באהבה, אך תמיד היו בבית ילדים נוספים. בהיותה בעלת רגישות
יוצאת דופן למצוקות הזולת, גדלו במשפחתה תמיד בניהם ובנותיהם של קרובי המשפחה הרבים בארץ וגם
ילדים זרים. המקרה הבולט הוא אימוצם של שלושה ילדים, שברחו מצרפת הכבושה דרך הפירנאים והפכו
לחלק מהמשפחה למשך שנים רבות, לאחר שניומה אימצה אותם בגלל שיחיאל, בעלה, דובר צרפתית.
בשנת 1950עברה ניומה עם המשפחה לגבעת חיים. היא עבדה בעבודות שונות ויצרה קשרים חמים עם
חברים רבים. היא אף פעם לא השלימה עם דברים שנראו לה לא צודקים ובמיוחד התנגדה ללינה המשותפת,
כתופעה לא קיבוצית.
בסוף 1959 יצאה עם בעלה ועם ליאורה, בתה הצעירה, לשליחות בארגנטינה. הניתוק משאר בני המשפחה
הכביד עליה מאוד. בעיקר התבטא הדבר בתקופת השליחות השנייה, כאשר פרצה מלחמת ששת הימים.
לאחר שגדלו ילדיה גידלה באהבה את הנכדים. תמיד היו ילדים בבית, ששימשו לה מקור לשמחה וגאווה.
גם בימי מחלתה הממושכת התעלמה ממכאוביה שלה ודאגה לאחרים. אזניה היו קשובות תמיד למצוקות
הזולת והיא ניסתה לעזור בכל אשר יכלה. כך גם נזכור אותה, באהבה רבה. יהי זכרה ברוך.