מספרת עמליה: אשר אחי היה ילד שובב מאוד. בצבא הוא לחם במלחמת ההתשה בסיני וחבריו ספרו שהיה לוחם אמיץ. לאחר השרות הצבאי הוא התקבל לעבודה כימאי ועבד באוניות צים. הוא נסע בכל העולם, עבד קשה ואהב את זה מאוד. לאחר 2 ו שנים בים הוא ירד לחוף ועבד חצי שנה במסגריה בגבעת חיים. לפני עשרים שנה אשר נסע למקסיקו והשתקע שם. הוא התאקלם מהר, למד ספרדית, דיבר בצורה שוטפת וקרא עיתונים. שם הכיר את גרסיאלה, אשתו. הם היו זוג חם, אהבו, הבינו, נתנו כבוד אחד לשני. אשר סיפר לה על ישראל ועל יהדות. אשר ניסה מזלו בדברים שונים, עד שפתח מסעדה במקסיקו סיטי. בין אורחי המסעדה היו בכירים ממשרדי הממשלה, והוא הצליח מאוד בעסקים, עד רעידת האדמה הגדולה, שהרסה הכל. אשר נשאר ללא פיצויים וללא מקור פרנסה. במעט הכסף שנותר הוא ניסה לפתוח עסקים שונים: בית חרושת לקרמיקה, תכשיטים ועוד. היה לנו קשר חזק אתו. רק כשידעתי שהוא בסדר הייתי רגועה. לפני 3ו שנים נולדה גיניפר. אשר היה קרוב מאוד לילדה ואהב אותה בצורה בלתי רגילה. באחד הימים גרסיאלה נסעה במונית, וברמזור נכנסו ארבעה גנסטרים, קשרו לה את העיניים ובמשך חמש שעות הסתובבו בעיר, רוקנו את כרטיס האשראי שלה ואיימו על חייה. לאור הדברים האלה אשר החליט שהם לא נשארים יותר במקסיקו סיטי. הם עברו לגור בעיר מרידה, שבחצי האי יוקטן ונשארו שם חמש שנים. בערך לפני שנה וחצי הם החליטו לבוא לארץ ולגור פה, קרוב אל אמא ואלי. הוא תמיד אהב את ישראל, אומנם חי שם, בגלל גרסיאלה אבל התגעגע הנה. בגלל המחלה שלו הוא היה זקוק לקרבת בית חולים, רצה לחיות בשביל הילדה, לגדל אותה. ג׳ניפר למדה בבית הספר, היא כבר יודעת לדבר עברית ומרגישה פה די טוב. כשהתחילו כאבים בחזה, לא חשבנו שזה רציני. אמרו שצריך בדיקות – אבל אז קרה משהו בלתי צפוי. ההפתעה קשה, קשה מאוד. אשר היה בן 55 כשנפטר. אח שלי הוא הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. עמליה.