שיינה ז״ל נולדה בכפר פרופבה בשנת 1897 .אביה היה שו״ב ומוייץ בכפר ופרנסתו לא הספיקה כדי פרנסת המשפחה, שש בנות ובן אחד. כדי להקל על אביהן את דאגת הפרנסה עסקו שיינה ואחותה הבכירה בתפירת בגדים לנשות הכפר. אשת חיל היתה שיינה, "מנשים באוהל תבורך", ומלבד יופייה וחכמתה היתה טובת לב מאין כמוה, קיבלה כל אדם בסבר פנים יפות ודנה כל אדם לכף זכות. היא לא ידעה קנאה ושנאה לאחרים, ובאמת ובתמים קיימה את הפסוק: ואהבת לרעך כמוך, וכל מכריה גמלו לה באהבה. בשנת 1920 התחתנו ועברנו לגור בעיר. לא היינו עשירים, ועל אף זאת היתה תמיד שמחה בחלקה. ואז באו ימי המלחמה והשואה. ארבע שנים שהינו במחנה ורעבנו לפת לחם, והיא מעולם לא התאוננה, ואף היתה שבעת רצון שעלה בידינו להציל ממות את הבן ואת הבת. כל ימיה חשקה נפשה לנסוע לארץ ישראל ורק בשנת 1973 זכתה למילוי תקוותה, ובעלותנו ארצה לא היה גבול לאושרה על שזכתה לבוא לארץ האבות ולנשום אוירא דארץ ישראל, ועל שזכינו להיכנס לקיבוץ גבעת חיים ולחיות כאן חיי שלוה ללא דאגות. חבל על ששנותיה בקיבוץ לא ארכו. בשנת 1980 עלתה נשמתה הטהורה למרומים ומנוחתה בגן העדן. אחת ממכירותיה כתבה אחרי מותה: "לא אישה פשוטה היתה. היא, אלא מלאך אלוהים". כר העריכו אותה אנשים שהכירו אותה מקרוב. יהי זכרה ברוך. 

                                                                                                                                                         בעלה