סבתא רות מספרת: נולדתי ב- 1916.7.27 בהילדסטהיים שבגרמניה. הייתי הבת העשירית והאחרונה. היינו במשפחה שבעה בנים ושלוש בנות. היחסים בינינו היו מצוינים. הורי התפרנסו ממסחר ומצבנו הכלכלי היה טוב. היתה לנו עוזרת שגרה אצלנו ומטפלת שטיפלה בכל הילדים. הבית היה ציוני מסורתי והשפה המדוברת בבית היתה גרמנית. אחת החוויות היפות בחיי היו ההכנות לפני החגים הגדולים. חידשו את הבית מביפנים ומבחוץ, סיידו, צבעו, ולפעמים גם החליפו רהיטים. ביום החג קיבלנו בגדים חדשים וריח המאכלים הטובים עדיין עומד באפי. אני חיכיתי במיוחד לחג כיוון שאחי הגדולים שלמדו או עבדו מחוץ לעיר, לכבוד החג, כולם באו הביתה. האחים הביאו לי מתנות יפות והרעש והשמחה חזרו כמו בימים הטובים. למדתי בבית ספר דתי. זכור לי שביום שעברתי מבית ספר עממי לבית הספר התיכון התרגשתי מאד, עברתי את הבחינות והתקבלתי עם עוד ארבע בנות יהודיות לתיכון הנוצרי. אני זוכרת שיום אחד היה לנו משעמם בכיתה )עדיין בבית הספר היהודי( רצינו להכין תעלול ולהרגיז את הרב. אספנו חיפושיות ושמנו אותן בשורה על הספסל. הרב חזר לכיתה והחיפושיות התרוצצו בכל מקום. הרב כעס, וכעונש, נתן לנו להעתיק מאה פעמים אחד מפרקי התנ"ך.

הורי נפטרו כשהייתי בת שתים עשרה. בגיל חמש עשרה עברתי להתגורר אצל אחי בברלין. התחלתי ללמוד תפירה בסלון ידוע בברלין כשהיטלר עלה לשלטון הבנתי כי מקומי אינו שם. בשנת 1934 יצאתי להכשרה של תנועת הנוער " הבונים" בלטביה. לאחר שנה בהכשרה קיבלתי סרטיפיקט )אישור כניסה לפלסטינה( ובאפריל 1935 עליתי ארצה. לגבעת חיים הגעתי לגמרי במקרה, ומאז, אני בגבעה. כאן בניתי את ביתי ומשפחתי. הייתי פעילה ב"הגנה" בשנים 1948-1938 . זכור לי שיום אחד בדקנו את הנשק ואת הכדורים שהיו ברשותנו, עבדנו במקום מיסתור, במחסן הכוורת שהיה בינינו לבין עין החורש. בין יתר עיסוקינו הוצאנו את כדורי הפוספור לייבוש בחוץ. הכדורים התחממו מהשמש והתלקחו. פתאום שמענו רעש והתפוצצויות והכדורים ניתזו לכל עבר. ברגע הראשון נבהלנו, והונזו שהיה מחברי קבוצת הנשקים גילה מייד תושיה. לקח אמבטיה מלאה במים ובלי לחשוב הרבה זרק את הכדורים למים. אני רצתי מהר הביתה והודעתי לחברים כי זו אינה התקפה. פחדנו שהחורשה כולה תתלקח ושהערבים ישמעו את הפיצוצים ויגיעו. למזלנו הכל נגמר בשלום. החלום שלי התגשם. יש לי קיבוץ לתפארת ואני גאה להיות בין מקימיו. שלושת ילדי חיים בקיבוץ, זכיתי לראות איך הם גדלים, נישאים ומקימים את משפחותיהם.