קורט היה הצעיר בין שלושת ילדי המשפחה היהודית, בורגנית מתבוללת בברלין. למד בגימנסיה, השתלם ב "יבוא ויצוא" בברלין ובהמבורג וסייר כסוכן של בתי עסק גרמניים במשך שלוש שנים במושבות הפורטוגזיות באפריקה המזרחית. נדבק בקדחת טרופית קשה. שרת בצבא הגרמני ויסד חברה לקבלנות בניין, ריצוף וקרמיקה. גויס לצבא עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, השתתף בקרבות בבלגיה ובצרפת, שם נפצע. אחרי תקופת שרות פעילה נוספת בחזית הבלקנים, שוחרר מהצבא, התחתן וחזר לעסקיו בחברתו, ששגשגו והתפתחו במשך השנים ואפשרו לו ולמשפחתו חיים עשירים ומענינים. המשבר הכלכלי של שנות השלושים ועלייתו של היטלר לשלטון רוששוהו ואילצוהו לברוח ל ״פלשתינה״. כאן התחיל לעסוק במקצועו "יבוא ויצוא״, אבל מחוסר הון יסודי לא עלה בידו לפרנס את המשפחה ועול הקיום נפל בעיקר על אמא. הוא סבל מזה מאד, עד שנתקבל כפקיד במשרד שילומים של הצבא הבריטי בירושלים ואחרי זה במשרד ממשלתי בתפקיד של פיקוח על התעשייה הקלה. שנות עבודה אלה בשרות ממשלת א״י החזירו לו את בטחונו העצמי, הוא הצליח להשתלם ולהשתלב יפה הודות לידיעותיו ובמיוחד בשפות: אנגלית, צרפתית ופורטוגזית. על שנות חיים מסודרים ומאושרים אלו העיקה מחלתה ופטירתה של בתו יעל ז״ל במשק גבעת-חיים. בשנת מצור על ירושלים )1948 )חזרו ההורים בדרך בורמה לתל-אביב וכאן לא הצליח יותר להשתלב בפעילות יום יומית. האב היה יהודי משכיל, טיפוסי, מושרש בתרבות הגרמנית, אבל נסיעותיו והשקפותיו הליברליות עשוהו מנעוריו "לאנגלופיל" ומנעו ממנו צרות האופק שאפיינה רבים מבני דורו בין יהודי גרמניה. השתייך לשכבת ה"ייקים" אשר עם כל קשיי ההסתגלות שלהם לתנאי הארץ, תרמו הרבה לבניין ארצנו ועמנו. בחזרו לתל-אביב לא התאושש, סבל שנתיים ממחלה שקיפחה את חייו בגיל די צעיר. נפטר ב – ט״ו שבט, 2.2.1950 והוא בן 62.