לבל פלורה בת לואיזה וקרל שטינר ולבל מוריץ בן קרולינה ודוד:
אב ואם של חברותינו סיטה אריאלי ומרים לורנץ נולדו בקרלסבד
(אוסטרו-הונגריה) ו עלו ארצה מצ׳כיה ב- 1932.
מוריץ ופלורה, הורי חברותינו סיטה ומרים, נולדו וגדלו בעיר המרפא
הבין-לאומית קרלסבד, בהומיה, אז בממלכה האוסטרו-הונגרית. בני
סוחרים ממשפחות חצי מתבוללות, עם שארית של מסורת יהודית.
התלהבו מהתנועה הציונית הצעירה. 3 אחים, הקימו חוג רחב וגרעין ציוני פעיל בעיר ועם גמר מלחמת
העולם הראשונה עלו ארצה והיו בין מייסדי קיבוץ חפצי-בה. האב, נאלץ לדחות את עלייתו ארצה, בגלל
ארבעת הילדים הקטנים. הבית נשאר ציוני וארץ – ישראלי, נרקמו יחסי ידידות עמוקים בין ההורים ובין
אישים מהתנועה בצ׳כיה והישוב בארץ שביקרו בעיר בה התקיימו שני קונגרסים ציוניים. האב היה פעיל
בתנועת "פועלי ציון" וחבר הועדה המרכזת של התנועה וגם יו"ר בארגון ויצ״ו בעיר. 

הילדים ספגו מילדותם את רוח ההגשמה של התנועה, חונכו בתנועות נוער חלוציות ולפי תכנית משפחתית הגיעה סיטה ב – 1930 ,הוריה ומשפחתה ב- 1932 .האח בעודו ילד נשלח לבית-הספר – "בן-שמן" שנה קודם לכן. בארץ מצאו חוג נרחב של מכרים, ביניהם חברי קיבוצנו. למרות קשיי הקליטה ובביסוס הכלכלי כאן, לא פסקו מלהפציר בקרובי המשפחה הענפה, שנשארו בצ׳כיה, לקום ולעלות, מתוך ראית הנולד – עליית היטלר
לשלטון והשואה המתקרבת. הצליחו לקבץ בארץ את המשפחה. ביתם בתל-אביב הופך למרכז חברתי
במיוחד לדור הצעיר.
ב-1950 הורע מצב בריאותו של האב וההורים התקבלו למשק.
מוריץ באופיו וברוחו היה הוגה דעות ובעל מחשבות פילוסופיות, העמיק בבעיות פוליטיות קיווה להתמסר
לנושאים אלו בקיבוץ. נפטר לאחר מחלה קשה ב- 1952.
פלורה חייתה איתנו עוד שנים רבות, כל עוד מחלות שונות לא שיבשו את דמותה, העשירה את הסובבים
אותה בהשפעתה הרוחנית והרחיבה אופקים בטבע, במוזיקה ובשירה.
נפטרה לאחר מחלה קשה וממושכת ב- 1964 .חייתה 32 שנה בארץ.