פוליה נולדה באודסה (רוסיה) בתרמ״ו (1886 ).יצחק איזיק בן חנא נולד באודסה (רוסיה)(1876). עלו ארצה מקישינב (רומניה) ב־ 1930 . הוריה של חברתנו אניה ארז. יצחק איזיק ופוליה )פדל( נשאו ב– 1905 .הוא עבד בבית חרושת לפרקט (גזרי עצים מחוברים, מעשה פסיפס) ולדיקטים באודסה. הכיר תעשיין מקישינב והלה הזמינו אליו לעבודה, בבית החרושת שלו. בקישינב רכשו להם ידידים רבים, ביניהם ציונים פעילים. פוליה היתה פעילה מאוד כל השנים ביסוד בית יתומים והחזקתו – עד לעלייתה ארצה. בהשפעת הבן פבה והבת אניה שהשתייכו ל״השומר-הצעיר", התקרבו גם ההורים לציונות. ביקרו באסיפות, קראו ספרות ציונית, התנדבו ותרמו לכל מטרה ציונית ובאמצע שנות העשרים אף קנו מגרש בבני ברק מידי סוכן מארץ ישראל שבא לקישינב למכור מגרשים . בבואם לארץ בשנות השלושים מכרו את המגרש, בכסף שקיבלו (הקניה לא היתה רשומה בספרי אחוזה, מוכר הקרקעות, איש תקיף "סידר" הרבה יהודים בקניית מגרשים בארץ), פתחו סניף "תנובה" על הר- הכרמל. ההורים כבר לא היו צעירים, תורת החנוונות לא ידעו, ישרים בדרכיהם, וקשה היה להם להסתדר. אניה יצאה לעזרתם לכמה חדשים והיא ניהלה את ״העסק״ במאמצים גופניים גדולים ובייסורי – נפש. כל הקניה – מכירה, הבהילה אותה. הבן גד הועבר מגבעת – חיים לתל-יוסף והגעגועים לילד, שראתה אותו רק בשבתות, ולחברים בקיבוץ, איתם היתה קשורה מימי ילדותה, נוסף על עבודתה הקשה, שברו אותה והיא חלתה. ניתן לשער שההורים העריכו את הקרבן שבתם האהובה הביאה למענם, הדבר גרם להם לא מעט צער. משעלה הבן ומשפחתו ארצה, נמצא פתרון. סניף " תנובה " עבר לבן וההורים עברו לגבעת-חיים, )זמן מה גרו בכפר – חוגלה(. מחלת האב בשנותיו האחרונות נבעה מפחד שבאים ״לקחתו״. נחמתם הגדולה – ילדיהם בקיבוץ ונכדיהם, אותם אהבו אהבה עזה, ובחברתם היו מאושרים. הקפידו מאוד על ניקיון דירתם הכל הבריק אצלם. פוליה אהבה להתלבש יפה ובטעם רב. מדי פעם בפעם היו יוצאים לטייל בארץ. לאב הציקה מחלת כליות, ממנה נפטר, בן 75 לחייו. האם ידעה עוד הרבה סבל בחייה, בשבועות האחרונים שכבה בבית-החולים על הר-הכרמל. התענתה בכאביה. שעות חג היו לה ביקוריהם התכופים של חתנה, בנה, כלתה ונכדיה, התגאתה בכך לפני שכנותיה הרבות בחדר החולים הגדול, והיה בזה גם מרפא לפצע על מות בתה, הבלתי נשכחת. ידעה שלא נעזבה. יום לפני מותה, בביקור חתנה אצלה, התירה את שעונה מעל ידה והגישה לו בשביל נכדתה, ביקשה להבטיח לה שיקברוה ליד בתה, ליד אניה. זו היתה משאלתה האחרונה בחייה. נפטרה בט״ו בניסן תשט״ו בת 69 לחייה.