בן בנימין וגיטל, נולד באודסה עלה ארצה ב־1962. עמנואל, אביו של גדעון בן עמי, נולד באודיסה בשנת 1910 למשפחת סוחרים. בילדותו עבר את מאורעות מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הרוסית וכן הפרעות ביהודים בתקופה לאחר המהפכה. בהיות עמנואל בן 21היגרה המשפחה לצילה — שם פתח עמנואל מפעל וחנות לרהיטים. שם גם נולדו גדעון ואלישבע. המשפחה לא שמרה מסורת, אבל שמרה על מסגרת יהודית חילונית: עמנואל שלח את ילדיו להתחנך בתנועת נוער ציונית חלוצית — השומר הצעיר, מתוך כוונה להקנות להם חינוך ציוני; ובו בזמן היה הוא עצמו מעורה מאוד בחיי הקהילה היהודית. לאחר שעלה הבן הבכור ארצה, ולאחר שהבנים ביקשו אף הם לעלות, החליטו ההורים לעשות את הצעד ולעלות עם כל המשפחה. היה ברור שעלייה לארץ ישראל פירושה חיי קיבוץ וכך הגיע באוקטובר 1962 הישר משדה התעופה לקיבוץ רמת־ רחל, 

אז קיבוץ ספר. אך המשפחה לא מצאה במקום מסגרת נאותה לילדים וכך, וגם בעקבות היכרות עם משפחת קיל, באה משפחת בן עמי לגבעת-חיים. היה אדם בעל ראייה מפוקחת מאוד על החיים — לאחר הגילגולים הרבים שעברו עליו. הוא היה צנוע, ונחבא אל הכלים ויחד עם זאת גילה כושר הסתגלות רבה לכל סביבה חדשה. השתדל תמיד להעביר לילדיו את ניסיונו בחיים. על אף שיצא ממעגל העבודה לפני כ־5 שנים בגלל בריאותו הלקויה, המשיך לעבוד בבית, גם בשארית כוחותיו. למרות שלא סובב הרבה במשק ידע כל מה שקורה בקיבוץ ומחוצה לו. לא היה אף פעם מנותק מהסביבה. עוד יום לפני שנפטר דיבר על חדר האוכל החדש והתעניין בבנייה. בשנים האחרונות הידרדר מצב בריאותו עד כי היה חלש וחולה רוב הימים. היה צלול בדעתו עד יומו האחרון.