סולל נולד בקיבוץ איילת השחר להוריו צפורה ואריה אלתר, אח בכור לאלון ולאה. ילדותו ונעוריו באיילת בזמן המנדט הבריטי ומלחמת השחרור היו רצופים זיכרונות מהמאבק על עלייה בסתר ונטישת הקיבוץ בזמן מלחמת השחרור "לגלות" בחיפה. המשפחה הגיעה לגבעת חיים בימי הפילוג ב 1952 .סולל סיים כאן את ביה"ס יא' ו יב' והתגייס לצהל, תחילה לנח"ל ואחר"כ לצנחנים. "זכה" לצנוח במיתלה כקצין צעיר במבצע סיני, התמחה במרגמות ,ותפקיד אחרון כמפקד פלוגה מסייעת. אחרי השחרור השתלב בקיבוץ בענפי החקלאות: גן ירק, שלחין ורפת. אנחנו נישאנו ב 1959 ולאחר מלחמת ששת הימים נולדו ילדינו – איתמר, חגית ואביגדור. פרצה מלחמת יום הכיפורים, ולאחר חצי שנה של מילואים הוצע לו להצטרף למערכת הנהלת החשבונות שם זכה להתקדם ולהתפתח במקצוע ונולדה נורית בת הזקונים. העבודה נתנה לו סיפוק רב. למד בקורסים, ימי עיון, ולימד הנהח"ש ברופין בקורסים השונים. עבודתו היתה מאד מוערכת ע"י המוסדות הכלכליים- מס הכנסה, ברית פיקוח ואחרים. הילדים גדלו לתפארת ואנחנו התחלנו לטייל בעולם. היה לנו הספק לא מבוטל. כמובן לא פסחנו על תאטרון, מופעים וטיולים בארץ. לסולל היה ראש אנליטי – בפוליטיקה, כלכלה, הליכים מדיניים, הכרות עם העולם ומהלכיו בהסטוריה. אהב מאד שירי מולדת)גם את הרוסיים( וסדרות קומיות בטלוויזיה. בהמשך, הילדים נישאו ונולדו לנו 11 נכדים ונכדות והם תפסו את המקום הראשון. בריאותו של סולל לא היתה טובה הרבה שנים, אבל "בשגרה". בתקופה האחרונה חלה החמרה ועל אף טיפול מסור "בהלל יפה" כשלו מערכות הגוף ובנר שמיני של חנוכה- כבה נרו. סופר ע"י אשתו ערה אלדר.