מנדל נולד בשנת 1897 בעיירה ז׳בניץ־פודולסק, שעל נהר הדנייסטר, בן רביעי למשפחה בת תשעה ילדים. כשמלאו לו 11 עזבה משפחתו את הבית של הורי האם, בו חיתה ועברה לעיירה פרבל-קורנשטי, בבסרביה. האב שרת במלאכות "כלי הקודש" כשוחט ובודק, חזן וכד׳ בהיותו מוסמך לרבנות. את לימודיו בגיל הצעיר למד ב״חדר", שאפיינו אותו נוהלים קפדניים וחמורים. כשבגר נשלח ללמוד ב״ישיבה". מבתי התורה בהם למד רכש ידע רב במקורות הרבניים המסורתיים ומבית ההורים קיבל את נוהלי החיים היהודיים, שהיו מסורת של מאות שנים. כך היה בר דעת ביהדות ושמר מסורת, אף כי לא היה דתי. מנדל בגר בשנים שהתנועה הציונית עוררה תקוות וכרבים מבני הנוער אז, הושפע ממנה רבות וכן מהתרבות החילונית העברית. במשך כל חייו כתב וחרז באידיש, שפה בה שלט. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, והוא בן 17 לפני גיוסו לצבא, נדד למרחקים. בתקופה זו הכיר את רעייתו לעתיד שיינה, אתה חי שנים רבות, עד שנפטרה. את משפחתו בנה בעיירה ליפקני, בה התפרנס מהוראת עברית, עד שנת 1941 ,בה גורשה המשפחה, בת שני הילדים למחנה הריכוז טרנסניסטריה. מנדל היה בעל תבונת כפיים וידע להסתפק במועט. תכונות אלה עזרו לו לשרוד במחנה הריכוז. למרות היותו פעיל באירגונים ציוניים, עלה ארצה עם אשתו שיינה, רק בערוב ימיו ובא לחיות בקיבוץ, עם משפחת אחיו ישראל. השנים בקיבוץ היו המאושרות בחייו. במסיבה במלאת לו 90 שנה אמר: "איני יודע אם קיים גן עדן, אך אם הוא קיים, הריהו הקיבוץ". בשנותיו האחרונות בקיבוץ חי ב״בית שיקמה", שם העשיר את הדיירים בסיפוריו ובזמירותיו מדי שבת וחג. מנדל נפטר בשנת חייו ה-98 ונקבר בשכנות לקברה של רעייתו האהובה עליו שיינה.