לאה נולדה בבית אמיד, יהודי, מסורתי וציוני. כולם יודעי שיר ואוהבי נגינה – היתה לנו הזכות להכיר את אבא של לאה, זמן מה בגבעת-חיים, יהודי מסורתי, אדוק, ציוני, חכם ובעל ידיעות רבות בשטחים שונים. חי באחרית ימיו ביגור. עם תום מלחמת העולם הראשונה, התחילו להתארגן החיים בעיירה קרליץ מחדש – הקימו את הריסותיה. לאה בת ה-10 התחילה בפעילות, אירגנה את הספרייה של הילדים – היתה פעילה בכל שטחי התרבות, ממיסדות ״ החלוץ הצעיר״. היא היתה בת-ישראל היחידה שהרהיבה עוז ולא באה לבית הספר הכללי )לגויים וליהודים( בשבתות. מקובל היה על המשפחות היהודיות המכבדות את עצמן, לשלוח את ילדיהם לבתי ספר עיוניים, לקראת מקצועות חופשיים. לאה חשה והבינה שיש בזה פגם ויש לכבד מלאכת כפיים. שברה את המסורת הזו ועל דעת עצמה יצאה לוילנה ללמוד ב "אורט" תפירה. סיימה בהצטיינות תוך שנה וחצי קורס של 3 שנים. לספר גילתה יחס נפשי עמוק משחר ילדותה-השעות היפות אצלה היו שעות הקריאה. הנערה הראשונה מהעיירה שיצאה להכשרה לקלוסובה היתה לאה, משם עלתה ל "הכובש" לאחותה הבכירה, לא מצאה את מקומה ברמת – הכובש ועברה לגבעת – חיים. עבדה במתפרה, בדואר ו – 30 שנה התמידה בניהול הספרייה, אחרי שעות העבודה. השכילה לפתח את הספרייה ובמשך שנים אירגנה את מפעל ״הספר לחבר״. ערכה 3 שנים בהצלחה את יומן המשק. חלומה היה להעביר את הספרייה ל "בית שרת" ולהקדיש את זמנה רק לספריה ולכך לא זכתה. ניחנה בזיכרון חד – עשירת ידע, טובת שכל ונבונת מעש. נפטרה ממחלת סרטן. הניחה בעל יהושע, בת עדנה ובן דוד. משפחה ענפה בקיבוץ, בארץ ובגולה. 

לנחמה ובן-ציון שלום רב ! מזל טוב לנו ! לעדנה נולד בן היום אחה״צ. לאם ולבן שלום. לצערי הרב לא אוכל אפילו לבקר אותה, כי אני נכנסת מחר לבי״ח לניתוח, אחרי הבדיקות שכתבתי לך עליהן. שלום ושתהיינה שמחות במשפחה. ד״ש מיהושע, לאה. 

(מכתבה האחרון) ערב של "החלפה" (מהתלה)

חבר זקוק לספר מקצועי – הוא בנאי ורוצה ספר על חומרי בניה – שמע שסופר נפלא, שקספיר כתב ספר "המלט", הצענו לו את המלט לגלדקוב ואמרנו לו ששקספיר לא היה מומחה לבניה ומספרו המלט אי-אפשר ללמוד על חומרי בניה, חברה רוצה ספר מתקופת מלכות דוד "כבשת הרש". ילד מגיע בריצה – אבא ביקש, שכחתי את שמו – ספר ב-4 כרכים – קוראים לו "האדון הטוב". נתנו לו את "הדון השקט" של שולוחוב.