לאה נולדה למשפחת אמידים בעיירה הונגרית ליד קושיצ׳ה. חניכת "השומר הצעיר". כבר בנעוריה גילתה נטייה ויכולת לפעילות ציבורית ולחיי תנועה ערים ואינטנסיביים. השכלתה היתה גבוהה ומסועפת מאוד. באה ל "החלוץ" ולהכשרה לאחר עשותה כברת חיים ארוכה. כבר היתה אז אם לבת. בארץ ובקיבוץ עשתה תקופת חיים מועטה ביחס. המחלה והמוות קטפוה בלא עת. אך בזמן הקצר הכתה שורש, רכשה ידידות והערכה כללית, גילתה מסירות לרעיון ולמפעל. פעלה בשטחים שונים ובעיקר בטיפוח תרבות הגוף. בית התעמלות נקרא על שמה. נפטרה כ״ז שבט תשי״ב, בגיל 39 לחייה. הניחה אחריה בעל, בת – מלכה )בנוער עולה( בן – אבנר, ומשפחה בארץ ובגולה. "הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות". אם היתה, אחות לי ולעוד כמה וכמה מאתנו. עזבה אותנו, כנפיה שבורות, מעוף נפשה נפסק, מעין רוחה יבש בעודו במלוא כוחו ועושרו. מי כמוה הבין את נפתולי החיים . מי כמוה ידע לחיות את חיי הזולת, גם את סבלו וגם את שמחתו. כמה ידעה לנחם ולעודד. חדרה היה מקלט לנו – מי שנכנס אליה מדוכא ומיואש יצא מרומם. פניה החביבים ובת צחוקה הטובה השפיעו כיד מלטפת. קרבתה בלבד יצרה אוירה של הרגעה ועידוד. תמיד היתה עמוסה עול של אחרים, אף כי גורלה הקשה עוד מימי נעוריה הטיל עליה נטל כבד, עזרה לכולנו, ומעטים בינינו ידעו כמה היא בעצמה לעתים זקוקה ליד תומכת ולמילת נחמה. לא עזרנו לה, רק לקבל ממנה ידענו, אחותנו הגדולה. 

מרים פרוינד – ויסקופ