יוסף נולד בעיר הסלובקית קושיצה שבתחומי הממלכה האוסטרו- הונגרית. הוא גדל בחוג התרבות ההונגרית, לא הרגיש הפליה גזעית. העולם נדמה לו במוצק, איתן ודרכו בחיים סלולה ללא מכשולים. בגמר לימודיו בבית הספר התיכון עבר למכללת בודפשט ולמד את תורת הרפואה. השינויים המדיניים שחלו בינתיים אילצוהו לעבור לאוניברסיטה בפראג, שם נהיה לרופא כללי. אחרי גמר לימודיו בפראג המשיך ללמוד בוינה ורכש לו את מקצוע ריפוי השיניים. בכל המקומות האלה היה פעיל כציוני והתקשר במיוחד עם תנועת הספורט הציונית. בשובו לעיר מולדתו קושיצה, המשיך בפעולה הציונית והיה לאחד מעמודי התווך של ה ״מכבי״ המקומי. כתב מאמרים בעיתונות המקצועית, שאף לעלות וב-1938 , כשהתמלאו רחובות קושיצה בקלגסי הורטי, הכיר את מלוא המשמעות של המצב החדש ועלה יחד עם משפחתו לגבעת- חיים. לא בנקל הסתגל לקשיי החיים. אחרי לבטים עזב את עבודתו במרפאת השיניים ופנה לעבודה גופנית – לסנדלריה. לא היה קץ לשמחתו כשנולד לו כאן, על אדמת המולדת, בן – אולם הגורל המר לו מאד. כעבור זמן קצר מתה עליו אשתו לאה מוות פתאומי, ידע אחרי זה מחלה וסבל. מעולם לא התאונן, בשקט נשא את קשי גורלו. התמסר מאד לחינוך ולהתפתחות הבן. אסף ידיעות על חיי האדם הקדמון, בשקידה רבה צירף פרט אל פרט. בעברית לא ידע להתבטא והתרגומים מהונגרית לא ספקו את טעמו הספרותי. החל לכתוב את סיפוריו לבנו אבנר. השתתף ב "חוטים" בטאון התנועה בהונגריה. הגורל לא עזב אותו בימי עניו, זכה ולא היה נאלץ לשאת את שנותיו האחרונות, שנים של סבל, אכזבה ומחלה, כשהוא בודד וערירי. הוא מצא את האדם אשר היה לו חבר בחיים למשען ועידוד. החדר הקטן של משפחת אנגל קרן טוב לב, עידוד וחיוב בחיים. נפטר ב – ז' ניסן, תשי״ב, בן 55 במותו. השאיר אחריו את אשתו טובה, בן: אבנר, בת: לאה )עברו בזמנו לגבעת-חיים איחוד(, משפחה בארץ ובגולה. מתוך מכתב שלו משנות העשרים . .. על המתרחש בארץ אין לי הרבה מה לכתוב. דבר אחד ברור לגמרי, כי הארץ כיום משמשת כדור משחק בידי הפוליטיקה הבריטית וכי פעולתו של הרברט סמואל החזירה את הפוליטיקה הציונית במספר שנים אחורה. אך בעיני אין לכך חשיבות. אין עם מתנוון או נעלם מעל דפי ההיסטוריה במשך שנים ספורות, כמו שאין ערך מכריע לעבודה של כמה עשרות שנים – גם אם היא עבודה יוצרת – בחיי עם מבחינה היסטורית. כיום חיים בארץ כמאה אלף יהודים. משמעות קיומם היא בכך שנכדיהם יהיו הנבטים לכח הבונה של המדינה העתידה לקום. אני משוכנע כי עד לתקופה ההיא תחדל הפוליטיקה הבריטית להיות גורם קובע. הודו ומצרים הן נקודות תבערה אשר עלולות לשרוף את עמדתה של האימפריה הבריטית כמעצמה עולמית. היהודים ימשיכו את קיומם רק בכוחותיהם ובעבודת הנמלים שלהם, שלמראית עין אין לה חשיבות יתר, אך היא תיתן להם את סם החיים החדשים אחרי אבדן הדם הרב . . . הציונות – ביטוי לרגש השתייכות, איחוד או ריכוז כוחות. כח משיכה תמיד לקרקע, אשר בעקבותיו יצמחו שרשים שבכוחם להצמיח חיים פוריים חדשים.