יוסי נולד ברומניה, בעיר יאסי. בעודו צעיר, נפטרה אימו ממחלה קשה והוא נשאר עם אביו. לאחר ששניים
מאחיו הגדולים עלו ארצה, לפי בקשת האב, שהיה חולה אף הוא, נשלח יוסי בהיותו בן שתים עשרה וחצי
בלבד, ארצה אל שני אחיו . בומבה, אחיו הבכור, היה חבר גבעת חיים וקלט אליו את יוסי.
בגיל 17 עבר יוסי לקיבוץ עין־גב, שם עבד במקצועות הדייג, בעבודות חקלאיות ושמירות.
בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה והיישוב היהודי גייס חיילים למלחמה בנאצים. יוסי התנדב לצבא
הבריטי ושירת במדינות רבות, ביניהן: ישראל, מצריים, לוב ובמדינות באירופה. בסוף המלחמה השתתף
בחיפוש יהודים משארית הפלטה והעלאתם ארצה.
יוסי פעל במחתרת ועזר בארגון אוניות המעפילים עם הפליטים לעלייה בלתי לגאלית לארץ ישראל, עבודה
שהיתה כרובה בסיכון רב.
לאחר שנתיים חזר ארצה לקיבוץ גבעת חיים. בקיבוץ עבד כנהג משאית בקואופרטיב עמק-חפר. בשנת
1949 הכיר את הדסה ויחד הקימו משפחה בקיבוץ. נולדו להם 3 בנות: תמר, רונית ואורנה.
בקיבוץ בקשו מיוסי שיעזוב את הקואופרטיב ויבוא לעבוד בבית כנהג שירות. עבודה שנמשכה שעות רבות:
הובלת פועלים לענפים השונים, הובלת חברים לגיוסים, טיולי ילדים מביה״ס למשחקי ספורט, הובלת כל
צרכי האספקה של הקיבוץ ועוד. עבודתו שהחלה השכם בבוקר נמשכה עד לשעות הלילה המאוחרות.
בגיל 60 קיבל התקף לב ראשון וקשה ומאז חייו השתנו לחלוטין. בריאותו דרשה עבודה קלה יותר – הבאת
תרופות מקופ״ח.
עם רכישת הקשישונית הראשונה, נענה יוסי לפנייה לשמש נהג שירות לצרכיי האוכלוסייה הבוגרת עד יומו
האחרון. על עבודה זכה להערכה רבה מצד כל החברים שנזקקו לשירותיו ועזרתו.
לפני 11 ימים, קיבל אירוע לב נוסף ולבו לא עמד לו יותר.
השאיר אחריו את הדסה אשתו, את שלוש בנותיו ותשעת נכדיו.
יוסי היה דמות משמעותית ובלתי נפרדת מנוף חיי הקיבוץ, וכך נזכור אותו כולנו.
לזכרו של יוסי ו"אותם הימים"…
ערב פסח 1948 .שיירת אספקה אחת עלתה לירושלים וחזרה בשלום. לקראת החג, התארגנה שיירה גדולה
ובאחת המשאיות של הקואופרטיב, נהג יוסי. גבעת חיים פתחה את מחסן האספקה, שלא היה משופע
בימים ההם, ואפשרה לכל מי שהיו לו קרובים בירושלים, לקבל מצרכי יסוד עבורם.
בנוסף למשא "הרשמי" שלו, לקח יוסי עשרות חבילות אישיות ודאג שתגענה לתעודתן. השיירה הותקפה,
ספגה אבדות ונשארה תקועה בירושלים הנצורה, הרעבה והמופגזת, עד להפוגה הראשונה בראשית יוני.
וגם אתה, יוסי.
לילי קליין