"שלום ותודה לך אימא…“
אלה הן מילות המפתח שלימדת אותנו וגדלתי עליהן, ותמיד
זכרת להזכיר לי השכם והערב. בזיכרוני אני רואה אותך אימא,
אישה יפה, מלאת תבונה וערכים, לוקחת חלק חשוב בחייך לתת
לכל מי שצריך ונזקק.
ברשותכם, אני רוצה לספר קצת על אימא שלי שלא ממש
הכרתם. אימא,
גדלת וחונכת בבית דתי בחיפה למשפחה בת 7 ילדים. לימים,
כשסיימת את לימודייך, התגייסת לצה״ל שם שירתת בחיל
האוויר. לאחר השירות, הלכת בעקבות קריאתו של בן גוריון
המבקש מצעירים וצעירות להגיע ליישובי הנגב, שם פגשת את אבא שהגיע עם קבוצה מגבעת חיים.
האהבה בינכם ניצתה מיד וביחד החלטתם להקים בית בישראל ובחרתם להתגורר בגבעת חיים. כאן בניתם
באהבה את ביתכם, הצלחתם למזג שני קצוות של תרבות, הווי דתי מול הווי חילוני בקיבוץ, מה שכלל לא
היה פשוט.
אבא הולך לטיול שבת בשדות ואת בחלוק מברכת על הנרות.
כולנו יוצאים לקבלת שישי וערבי חגים ואת מחכה לנו בבית קוראת בעיתון ובספרים. אבא יוצא לסרט,
הצגה או לכל ערב תרבותי ואת בבית קוראת תפילת “מודה אני". ובין כל אלה לא שוכחת להאזין לכל תכניות
האקטואליה בטרנזיסטור שתלוי אצלך במטבח, ובו בזמן מכינה לנו מיץ בריאות של גזר ותפוז ואופה עוגיות
בוטנים בצורת סהרונים המסודרים במגש כחיילים. הכול אימא היה מתבצע בצורה מושלמת, אפילו את
הכביסה העדינה ביד היית מדגמת- כל כתם, כל קמט הסרת ישר. ״אני מכונת כביסה 100 תכניות" נהגת
לומר.
המסירות שלך הייתה אין סופית, ראית את צרכיו של האחר תמיד. בזמנך החופשי התנדבת בעמותות
שונות. טיפלת ודאגת הן לאנשים בודדים והן לאנשים חולים.
חברת הנוער בגבעת חיים גם היא זכתה בערכיך ובתבונתך, ראית בהם כל אחד ואחד, כאילו היה ילדך.
באבא, שאותו אהבת כל־כך, טיפלת במסירות אין קץ ולעולם לא יכולת לשאת ולהבין למה דווקא הוא? ואיך
נהגת לומר “אבא עשה לו תכנית חיסכון משתלמת- כל החיים הוא כיבד, דאג, הילל, שיבח, אהב ונשא אותי
תמיד על כפיים“. כאן, נפתחה תכנית החיסכון “וכעת, אני באהבה ומסירות מטפלת בו כפליים“.
אימא, היריעה ארוכה מלהכיל. זכית להקים משפחה לתפארת. תמיד התפלאת ואמרת בקול משתומם ובלי
להתבלבל “איזה חתנים וכלה יפים ומוצלחים יש לי, תודה לאל״. אכן אימא, השארת משפחה נהדרת, 9
נכדים ונכדות יפים, מוכשרים ומוצלחים. בהזדמנות זו, רוצה להזכיר שלפני שנתיים קרה לנו אסון, ניר ילדך
הבכור הלך מאתנו בטרם עת, חידה נשארת בעינינו מה ידעת ומה הבנת וזאת לעולם לא נדע.
אימא, הערכים שעל פיהם נהגת כל חייך, מילות המפתח המובילות שלך, העשייה ללא תנאי ודרך אר׳
שחוויתי לצידך לא היו תמיד במילים או באמירות. היום אני מבינה שכבר אז עשיתי התבוננות וכל אלו הם
"נכסי צאן ברזל" עבורי, או אפילו הייתי אומרת מתנות שקיבלתי ממך.
הלוואי והיית יכולה לראות ולו רק חלק מהשינוי שעשיתי. בטח היית גאה ואולי גם קצת לא מאמינה. אז דעי
אימא, אני מנהיגה את חיי בגדול בזכות הערכים שנטעת בי. בחרתי בדרך של העצמה, גדילה התפתחות
וצמיחה. הפנמתי כל אלו על עצמי וכעת. מעבירה את השפע הלאה. על אותן המילים ״בבקשה" "תודה"
ו״שלום״ – אני רוצה בפעם האחרונה בקשה, להגיד לך תודה ולהיפרד ממך, נוחי על משכבך בשלווה וברוגע.
אסיים בפרק ל״ד מתוך תהילים שהכי מאפיין את שהיית – "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב
נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה סור מרע עשה טוב בקש שלום ורדפהו“.
היי שלום אימא יקרה.
הדס