טובה נולדה ב-1888 בעיירה קטנה בגליציה )אז אוסטריה(. בת למשפחה שומרת מסורת. אביה, למדן, בקי בש״ס ופוסקים, לפי הרוח החדשה ביהדות – ציוני. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, יחד עם אלפי פליטים הגיעה טובה עם אביה לוינה. הוא עבד בקהילה היהודית וטובה ניהלה את הבית. בכיבוש אוסטריה ע״י הנאצים ב-1938 נשארה בודדה ואז נישאה לאבי )שכל משפחתו עלתה ארצה(. הם הצליחו להגיע ברכבת האחרונה שיצאה מוינה עם יהודים בעלי זכות הגירה. הסתדרו בקרית-חיים בחדר קטן עם פינת בישול. המקום הספיק לכל המשפחה, בשבתות ובחגים ואף פעם לא אמרו: "צר לנו המקום". כל המשפחה קיבלה את טובה כאם. כשאבי חלה קשה בסוף ימיו, היא טיפלה בו במסירות רבה ללא לאות. כשהאב נפטר- עברה טובה לקיבוץ. פה היה הבית שלה. היא העריכה את זה מאוד והיתה מאושרת בקבוץ. המשיכה לנהל את ביתה ברוח המסורת, לא היתה קנאית דתית, היתה סובלנית ויראת שמים. אהבה לראות את הבנים והנכדים סביבה. קשרה קשרים רבים עם החברים במשק ועזרה ככל יכולתה למי שהיה זקוק לעזרתה, בעיקר בהארחת אורחים אוכלי כשר והורים זקנים, ידעה תמיד לשרת אחרים. חשבה על הזמן שלא תוכל לעזור לאחרים, ולעצמה מאוד לא רצתה ליפול למעמסה על אחרים. הימים הקשים עבורה הגיעו היא היתה אומללה כשלא יכלה להיות עצמאית, עברה לנווה אבות. נפטרה ב-כב׳ אב תשל״ב אחרי ייסורים רבים. הובאה לקבורות בגבעת-חיים. משפחתה הענפה תזכור אותה כאשה צנועה, ישרה ותמה, יראת שמים, עדינה וטובת לב.