חנה׳לה ברזילי לבית איזנברג השנייה בילדיהם של גיטל וישעיהו ברזילי, אחות לדרורה, דני וזיוה. חנה׳לה נולדה עם דלקת קרום המוח, בשנים של טרם הופעת הפנצילין והאנטיביוטיקה. הדבר השפיע על כל חייה וחיי משפחתה. מיום היוולדה של חנה׳לה חיינו השתנו. אמא התקשתה לקבל את מצבה של חנה׳לה ואבא היה במרוץ למצוא מרפא למצבה והגיע עד פרופסור צונדק בירושלים – והמרפא לא נמצא. את שנות בית הספר העממי חנה׳לה עברה בבית הספר נצח ישראל בתל אביב, בית ספר לילדים מוגבלים. השנים הללו היו קשות לה, הפרידה כל שבוע מההורים והחזרה לבית הספר היו כואבים. אחרי סיימה את בית הספר העממי חנה׳לה השתלבה בבית הספר כיתות בנימין בגבעת חיים איחוד. עם סיום לימודיה החלה בעבודתה במטבח. היא היתה מסורה לעבודה והשכימה קום בארבע לפנות בוקר כדי להשתתף בהכנת ארוחת הבוקר לחברי הקיבוץ. היא היתה כל השנים הללו ליד ההורים, עד מותם הפתאומי בתאונת דרכים ב- 1977 .בזה הסתיים עבורה פרק החסות של ההורים, וחנה׳לה מבחירתה החלה בדרכה העצמאית בקיבוץ. 

אנחנו האחים חששנו לגורלה ופחדנו שהיא לא תוכל להסתדר לבד, אבל בעזרתה של חיה פלק ז״ל ואחר-כך שושנה שמואלי תיבדל לחיים ארוכים ואנשים טובים נוספים חנה׳לה המשיכה לחיות את חייה בקיבוץ. בתחילת גיל ה- 50 חנה׳לה חלתה וזמן לא רב אחרי זה הפכה להיות דיירת של בית שקמה, מקום בו מצאה בית חם, טיפול מסור ותמיכה. במהלך 2006 חנה׳לה חלתה במחלת הסרטן. בתחילת מחלתה קיווינו שהיא תצליח להתגבר על מחלתה, אך מהר מאוד הוברר לנו שכל הניתוחים והטיפולים הקשים שהיא עברה בגבורה רבה לא הועילו. חנה׳לה לא התלוננה אף פעם על מצבה אך לאלה הסובבים אותה היה קשה לצפות בתהליך מחלתה. בית שקמה וצוות המטפלים בראשות שרה דרור עשו כמיטב יכולתם להקל על חנה׳לה וכאבו עמנו את התדרדרות מצבה. חנה׳לה שלנו, שאהבת כל־כך את החיים וסירבת להרפות עד הרגע האחרון – אנו נפרדים ממך היום בדרכך האחרונה ומאחלים לך שלווה ומנוחה נכונה. עבורנו תישארי תמיד אחותנו האהובה. דרורה