חדוה נולדה בברלין, בשנת 1911 ,בשם הרטה טראוב. היא היתה בת יחידה להוריה, אשר למרות שם
המשפחה, טראוב )עינב בעברית( המעיד שפרנסתם מיינות, עסקו ברוקחות והקימו כמה בתי מרקחת.
כיאה לבת במעמדה, גדלה חדוה כילדה מפונקת וגם נהנתה מחברתם של הדודנים הרבים. בכל שנה טיול,
פעם לפראג, פעם לבודפשט או לווינה. ברבות השנים נודעה כתלמידה מצטיינת, במיוחד בספרות ואנגלית,
אך הלימודים חדלו להיות בראש מעייניה, כשבגיל 19 הכירה את חיים – היינץ, וכעבור מספר שנות חברות,
ב־1933 ,הם נישאו. לאחר זמן קצר נולד פטר – מיכאל.
את השנים הקשות תחת שלטון המפלגה הנאצית חדוה וחיים חוו על בשרם. את ליל הבדולח וכן הרוח
האנטישמית שבגרמניה גרמו לזוג הצעיר להצטרף למפעל הציוני ולהדריך נוער יהודי בהכשרה חלוצית לא
רחוק מברלין. בשיחה דרמטית, באוגוסט 1940 ,דיבר אייכמן בטלפון עם חיים והודיע לו, שתוך שבועיים
עליהם לעזוב את גרמניה, ולא, יילקחו למחנה ריכוז.
וכך, בבהלה של הרגע האחרון, יצאו חדוה וחיים עם פטר בן הארבע את גרמניה והגיעו, בדרך חתחתים,
לווינה. משם הפליגו על הדנובה באוניית מעפילים – פסיפיק עד מיצרי הבוספורוס. בכניסה לים התיכון
עצרה את המעפילים משחתת בריטית והובילה אותם לחיפה, שם העלו אותם ומעפילים משתי ספינות
נוספות לאונייה פטריה, כדי לגרשם לאי מאוריציוס. חבלני ה״ההגנה" פוצצו את האונייה, במטרה לעצור את
הגירוש, אך הפיצוץ היה חזק מדי ופטריה שקעה למצולות. חיים הספיק למסור את הילד לידי מישהו ורץ
לחדוה ששכבה חולה בבטן האונייה. יחד קפצו למים , וניצלו, אך בנם לא היה בין הניצולים. רצוצים נפשית
וגופנית נשלחו חדוה וחיים למחנה המעצר בעתלית. לאחר קרוב לשנה נולד מיכה והמשפחה הגיעה לגבעת
חיים.
חדוה וחיים השתלבו בחיים החדשים, מילאו תפקידים, חדוה כאקונומית וכרכזת בריאות, וחיים כרכז קניות
של גת וכקניין ירקות וחומרי גלם. אחר־כך נולדו גינה ואורי.
בשנות ה־60 כמנהלת הכל־בו של גבעת חיים הכניסה חדוה מהפכה בתקציב האישי, ובשנות ה־50 ניהלה
את בית ההבראה של הקיבוץ המאוחד בנתניה. גם כגימלאית ניתנו בידיה האמונות האחריות בהנהלת
החשבונות של תקציבי החברים. בין לבין נהנתה מעשייה תרבותית. במיוחד ייזכר לטובה חג פורים, כאשר
יחד עם חיים העלתה הצגות, לצחוקם של חברי הקיבוץ.
מאמצע שנות ה-60 נכנסה חדוה לתפקיד נוסף – סבתא. רם, ניב וליאור, נכדיה הראשונים, ואחר כך דותן,
גליה, אוהד, רועי, דריה וטל. ב־1980 הצטרפו לנכדים גם אופיר ואסף. חדוה מעולם לא שכחה חג ומועד,
והרעיפה מתנות וברכות על כל נכדיה.
בין העוגות שאפתה תיזכר במיוחד האפפל קוכן שאפתה בכל יום שישי. אחרי שנים של שמחה ועדנה הגיע
גל נוסף של עצב ודאגה. ב־ 1978 הלך חיים לעולמו. חדוה אבדה משמחת החיים. בעזרת הנכדים והמשפחה
אספה את כוחותיה וניסתה להתגבר.
שבע שנים אחר-כך נחת אסון נוסף, כאשר אורי, שהיה כוכב ספורט וסטודנט וארכיטקט מצטיין באוניברסיטת
ייל, שנה ורבע אחרי לידת בתו דריה, בגיל 37 נפטר לפתע.
ב־ 1989 כאשר מיכה ורחל היו בארה״ב בחופשה מהקיבוץ, הצטרפה חדוה אליהם, והיא כמעט בת 80. חדוה
השתלבה בפעילות ויצו, טיילה רבות ברחבי ארה״ב ונהנתה מהשנה היפה ביותר בחייה, כדבריה. בהתקרבה
לגיל 90 התחילו הנכדים להתחתן: דותן, רם, ניב, גליה ואופיר ובמהרה נולדו הנינים.
חדוה תמיד מצאה את הצד החיובי, למרות הצרות שפקדו אותה.
יהי זכרה ברוך.

 נפרדת ממך – רחל.