טיבי נולד לפני 61 שנה בבודפשט שבהונגריה. בגיל שנה גודל באהבה רבה ע״י סבו וסבתו. לימודיו הסדירים נפסקו בגיל 16 עם תחילת ההפצצות על בודפשט, במלחמת העולם השניה. לאחר מות סבתו בהפצצה, הצטרף טיבי לגרעין הכשרה של תנועת "דרור" ולאחר שלוש שנים הכשרה בהונגריה, הגיע עם גרעין "אף על פי", שעלה ל״יד חנה". טיבי מספר: "במשך שנה היינו כגרעין בגבעת חיים. גרנו אז בשורת האוהלים שהיתה בשדרת האקליפטוס. בעבודה נקלטנו מצויין. אני עבדתי בטייחות בניין. היה לנו מועדון, בו בילינו כל ערב. היו בו פטפון ותקליטים ואלה משכו גם בני חברת הנוער ואת בני המשק. המועדון הפך למקום מפגש לצעירים של אז. עם בני משק שנוצרו גם קשרים דרך עיסוק משותף בספורט. אחרי שנה יצא הגרעין להתיישב ביד חנה." לאחר שנה ב״יד חנה" החליט טיבי לבנות את ביתו יחד עם גינה, בגבעת חיים. מיד לאחר הנשואים נשלח ע״י מזכירות גבעת חיים לעזרה למשגב-עם, למשך חצי שנה. לאחר מכן גוייס לצה״ל למשך שנתיים וחצי. בצבא היה מדריך ב״גולני", עבר קורסים שונים, למד עברית והרגיש שייכות מלאה לארץ ולקיבוץ. הגיע כל שבועיים לגבעת חיים, כי היה שחקן כדורגל בנבחרת נתניה. אחרי שנתיים וחצי חזר הביתה, סמדר היתה בת שנה וחצי. במשך כ- 40 שנות חייו בגבעת חיים, עבד בפלחה, בחבתניה, במשך שנים רבות עבד ב״גת" ובאחרונה בחנות פנימית של הקיבוץ "מרכולית". במשך השנים מילא תפקידים רבים כסדרן עבודה, אקונום, מרכז בריאות, היה שנים רבות בוועדות שונות ובעיקר בוועדת חברים. תמיד טען שהמקצוע האמיתי שלו הוא עבודה עם אנשים. היה איש יצירה, אמן. בדרך מקרה עבד בעץ ומאז החל לפסל. מאוחר יותר גם צייר. היה איש ספורט, עסק בכדורגל וטניס, אהב מוסיקה ועסק בהאזנה ובהקלטה. בשנים האחרונות החל לנגן, בנה בעצמו קסילופון ובילה שעות רבות בנגינה עליו. היה בעל משפחה למופת. אבא נהדר לסמדר, נוגה ואסף וסבא נפלא לעפרי, עמית, שחר טל ואורי. היה צעיר בגופו וברוחו, עד שתקפה אותו המחלה, שהכניעה אותו, תוך סבל רב, במשך חצי שנה… לטיבי היה הומור מיוחד במינו. בין אמירותיו היה חוזר ואומר תמיד שכאשר ימות, אינו רוצה הספדים." את הדברים שיש לומר עלי, אני רוצה לשמוע בעודי חי". על קברי שינגנו את "לואי ארמסטרונג", אשר את קולו ואת המוסיקה שלו אני אוהב במיוחד". נכדיו נפרדו ביום ה- 30 למותו במילים: "סבא, זה היה חלק מהחיים, זה היה סבא שמספר סיפורים, סבא שאהב ספורט, אהב מוסיקה, אהב לשחק איתנו בחוץ בכדורגל, סבא בבריכה היה מרים אותנו על גבו השזוף ואנו היינו שמחים עד השמים. – אבל עכשיו כל זה כבר איננו. אפשר רק לציין שסבא החזק והגיבור הוא עכשיו למעלה, מביט, צוחק ועושה לנו שלום…