דוד, היית בכיתה שלנו הילד הכי… הכי קטן בשיעור, והכי קטן בהפסקה… אך לנו הכי גדול — סמל של חיים וחיות. תמיד חיוך על השפתיים, ואת הדברים הכבדים של החיים אתה מחזיק בתוכך עמוק בפנים, לבדך, ובחוץ השגרה נמשכת . הילד הכי מוכשר מבחינה טכנית בכיתה. הראשון שבונה "רדיו גביש" ומחזיק בו בסתר, בניגוד לתקנון של שכבת הנעורים. הרץ המהיר של הכיתה, ספורטאי מצטיין, מוזיקאי, נושם מוזיקה ומוקף כל העת בכלי נגינה. כישרון דרמטי מעולה, נער מוכשר להדהים, אינטליגנטי, אך רק לכל מה שבא בקלות – רק אל תבקשו ממני התמדה… שיעורי-בית? הס מלהזכיר, מה פתאום? אך מאידך, הילד שגם כך תמיד יודע ומצטיין. אהוב המטפלות. המורים, הילדים ו… הבנות. אחר כך י״ב וגרעין בנים בקיבוץ גשר. אתה שם, ותרומתך כל כך משמעותית. אחר כך הצבא. ובאופן טבעי דרכינו נפרדות. אבל אנחנו יודעים שעוברת עליך תקופה קשה, ואנחנו רואים אותך. החיים חזקים. ואתה ממשיך. מקים משפחה עם זלדה, ונולדים עופרי ונעמה. אתה מטפח מקצוע. מתקדם ומתקדם ומביא לידי שלמות את הכישרונות הרבים שישנם בך. ביומיום כל אחד מאתנו בעיסוקיו ובביתו. נפגשים מעט, אולי מעט מידי. כבר לא נוכל לבחור אם לפגוש אותך. את זה החמצנו. והלב שלנו בוכה. מבני כיתתך.