אבא נולד בקיבוץ עין-גב בשנת 1945.
לאחר 3 שנים עבר עם הוריו מאיר ומלכה ואחיו אפרא לקיבוץ גבעת חיים.
כשהיה בן 7 נולדו אחיו התאומים עומר וחגי.
ביתם היה חדר בבית שלימים היה גן דקל. שם גרה המשפחה בצניעות האופיינית לה.
בנעוריו אהב אבא להופיע, לשיר ולרקוד, היה פעיל חברתית בקיבוץ ובתנועה וכבר אז החל להתעניין
ולהתאהב בתחום המטוסים.
בשנת 1964 התגייס לצבא. הוא התקבל לקורס טיס, ועל אף שנשר מן הקורס, המשיכה אהבת הנצח
למטוסים ללוות אותו כל חייו. בהמשך שירותו הצבאי מילא תפקיד של קשר בצנחנים.
במלחמת ששת הימים השתתף אבא עם חטיבת הצנחנים בשחרור ירושלים.
בשנה זו חי בקיבוץ גדות שלמרגלות רמת הגולן אשר סבל קשות מהפצצות חוזרות ונשנות על בתי המשק.
באחת מהפצצות אלו נפגע גם ביתו שלו ונהרס כליל.
אירוע זה היה טראומטי ביותר עבורו, נחרט עמוק בנפשו והשפיע על חייו עד יומו האחרון.
בשנת 1970 הכיר את אמא. הם התחתנו באוקטובר 1970 ועברו לגור ביחד בקיבוץ מרום גולן, שישב אז
במיקומו הזמני בעיירה הסורית קוניטרה ובהמשך בנקודת הקבע בה נמצא הקיבוץ כיום.
בשנת 1972 נולדה אסנת ולאחר שנה וחצי נולד ערן.
לאחר מלחמת יום הכיפורים בה פונו תושבי הקיבוץ תחת אש למקום מקלט בעורף, החליטה המשפחה
לעזוב את הגולן ולעבור לגבעת חיים – קרוב לשאר המשפחה והרחק מן הגבול הלא שקט, ומן המתח הבלתי
נסבל.
בשנת 1977 נולדה גילי.
אבא עסק בקיבוץ במגוון תחומים – עבד בלימת, במסגריה, בתברואה, בסדנת תיקון האופניים, וכן היה
שנים רבות נהג הבריאות והתמיד בתפקיד הלא פשוט של אחריות על תחום הקבורה בקיבוץ.
אבא נודע בידי הזהב שלו – ידיים שיודעות לעשות הכל! הוא אהב לעזור לכל מי שנזקק בכל אשר יכול היה,
וידע תמיד להתנדב ולתת.
במהלך השנים סבל אבא יותר ויותר ממחלתו ועקב כך התנתק חברתית מחבריו ומסביבתו בקיבוץ, אך
נשאר תמיד מסור למשפחתו המצומצמת והמורחבת.
לאחר מות אמא הוא מצא את דרכו במסגרות שיקומיות שונות, אותן אהב מאוד. הוא התמיד בהן, הצליח
לבטא בהן את כישוריו השונים ומצא סיפוק רב בעשייתו ובתמיכה והאהבה שקיבל במסגרות אלו.
לאבא 6 נכדים: יהונתן, עדי, עלמה, יעל, מיכאל ודריה אלישבע – אותם אהב, והיה גאה בהם מאוד.
בתקופה האחרונה הסתגר יותר ויותר, נחלש מאוד עד אשר לא היה יכול יותר ונכנע למחלתו.
52
אבא, הקמת יחד עם אמא משפחה לתפארת – ילדים ונכדים אותם אהבתם ושהיו מקור גאוותכם. גידלתם
אותנו יחד במסירות עד אין קץ, עם חום ואהבה למרות כל הקשיים.
אבא – נזכור אותך מסור וחם, אבא שתמיד רוצה ואוהב לתת, לבנות, לתקן, להסיע לאן ומתי שרק צריך.
אבא שאף פעם לא אומר לא לבקשת עזרה, שתמיד נרתם במיידית לכל משימה ופותר כל תקלה. אבא
שמבטא את אהבתו באמצעות עשייה.
נזכור אותך אבא שהעניק לנו עם אמא ילדות שופעת בחוויות של שמחה, של המון ים ובריכה, הרפתקאות
וטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ – טיולי אופניים, טיולים רגליים ואהבה גדולה לארץ ולטבע. חוש הניווט
שלך הביאנו כמעט לכל נקודה בארץ, ותמיד ללא טעויות. ותמיד תמיד תמיד – מוזיקה. תמיד מוזיקה ברקע.
תחביבך הגדול – מטוסים העסיק אותך רבות: בבניית דגמים מקרטון ופלסטיק, בטיולי המשפחה שתמיד
הגיעו גם לבסיסי חיל האוויר לצפייה במטוסים הממריאים ונוחתים, ובתמונות המטוסים שקישטו תמיד את
הבית. את אהבתך זאת החדרת גם ליהונתן נכדך הגדול אשר אהב כל כך לבוא לבקרך, לשחק במטוסים,
ולהביט בכל הדגמים המכסים את הסלון. גם הוא עסוק רבות בבניית מטוסים מלגו, בבנייה והטסת טיסנים,
וכן – הוא רוצה להיות טייס כשיגדל.
נזכור אבא שנתן לנו דוגמא ושיעור בנתינה, התנדבות ובעשייה למען הזולת ולמען החלשים בחברה. נזכור
אבא שמאוד אוהב לחבק, ללמד ולעזור.
אבא שתמיד מתמודד ושלמרות מחלת הנפש שכרסמה ונגסה בך לאורך השנים גילית תמיד דבקות בחיים,
בתנועה, בעשייה וביצירה.
יהי זכרך ברוך.
המשפחה.