אמנון היקר שלנו, נולד בבית החולים הדסה שבתל אביב, להוריו ציפורה ודוד מנשרוב ב-2.6.45,השני בין
שלושה אחים ואחות.
בהיותו ילד נתגלה כישרון המשחק שלו ומגיל צעיר מאוד השתתף בהצגות ובמופעים של בית הספר. אמנון
גם הצטיין כמעט בכל ענפי הספורט והיה ראש קבוצה בכדורגל, כדורסל ומחניים. מבית הספר היסודי
המשיך לבית ספר מקצועי אורט ולמד מכונאות ומסגרות. את לימודיו סיים כתלמיד מצטיין.
בצעירותו, כאשר הרוק-אנד-רול היה בשיאו, החליט אמנון להשתלב גם הוא באופנה זו, לא רק כמאזין, אלא
גם בשירה. הוא גם היה רקדן מעולה.
בשנת 1963 התגייס לצה״ל, לחיל חימוש. הוא נשלח לקורס מכונאות טנקים, סיים כחניך מצטיין ונשאר
כמדריך בבסיס. לאחר כשנה ביקש העברה, משום שרצה מקצוע שונה ולכן הועבר לסדנת שריון ועבר
התמחות בטנקי שרמן. באותו מקום היה גם צוות הווי, שהופיע בכל המסיבות של הגיס, ובשל כישוריו
התקבל אמנון לצוות כשחקן וכזמר, וכך העביר את שירותו הצבאי, כמכונאי טנקים, שחקן, זמר ובדרן.
לאחר השירות הצבאי נישא אמנון לאילת, ונולדו עמית ועופר. אמנון עבד כעצמאי וכמנהל מכירות במפעל
"פפקו". כעבור מספר שנים ראה שהחיים בעיר מחוסרי תוכן והחליט עם אשתו לעבור למושב בחבל לכיש.
הם ערכו בדיקות ומבחנים, התקבלו לאחד המושבים וכבר החלו לעשות את כל הסידורים, ואז שכנעו אותם
כמה חברים שהכיר בגבעתיים, מקום מגוריו דאז, לעבור לקיבוץ, וכך הגיעו לגבעת חיים.
בגבעת חיים השתלב אמנון בחיי החברה, הופיע בחגים ואהב תמיד לעזור ולתרום. הוא היה אדם פעיל
מבחינה ספורטיבית, בעיקר בכדורגל ובטניס ואהב מאוד לרקוד. הוא גם מילא תפקידים בקיבוץ.
לאחר מספר שנים בקיבוץ נפרדה המשפחה.
אמנון עבד בגת. לאחר קורס למסג׳ גם היה תקופה מסוימת מסג׳יסט רפואי, בתיאום עם רופא הקיבוץ.
לאחר זמן עבר לעבוד במכון הקיטור ונשאר שם תקופה ארוכה , עד שחלה. תמיד השקיע בעבודה, בהרבה
כישרון וידע ועם רצון לחדש ולשפר. הוא ניסה למצוא פטנטים שונים ומיוחדים כדי לשלב חידושים, ייעול
וחיסכון, הראש לא הפסיק לעבוד לרגע. בתקופה שאמנון עבד בקיטור הוא הכיר אותי, כאשר היו לי שני
ילדים מנישואים קודמים, עילי ומירב, ועבדתי אז במכבסה. לאחר כשנה של הכרות, החלטנו להינשא ולהקים
משפחה. מנישואים אלה נולדה לטם שלנו, המקסימה, שכה אהב ושהיה כל כך גאה בה: "הנסיכה, כך הוא
קרא לה.
בשנת 1989 אמנון החל לסבול מאי ספיקת כליות ועשה דיאליזה שלוש פעמים בשבוע במחלקה הנפרולוגית
בהלל יפה. לאחר כשנתיים, ב־1990 ,עבר השתלה ראשונה של כליה, ומאוד שמח כאשר ההשתלה אכן
הצליחה. בתקופה זו עדיין עבד והיה פעיל, למרות שהמצב כבר לא היה בדיוק כמו פעם. הכליה החלה
לעשות בעיות והיה צורך לכרות אותה, ושוב לחזור לדיאליזה, אך הפעם החליט על פריטוניאלית, דרך הבטן
ובבית, בצורה סטרילית. בשנת 1996 התבצעה השתלה שנייה, מוצלחת, אך עם הזמן איכות החיים כבר
בהחלט לא היתה טובה. למרות הקושי המשיך אמנון לנצל את הידיים הנהדרות והכישרון הרב שניחן בו
כדי להמשיך ולבנות ולטפח את הבית וגם לעשות דברים יפים מעץ, כמעט עד לתקופה האחרונה בחייו. אך
122
לאחרונה היה לאמנון כבר מאוד קשה, תקופה ארוכה לא יכול היה לעבוד והוכר כנכה 100 אחוזים. הוא היה
כל היום בבית ובחודשיים האחרונים המצב התדרדר מאוד, לאו דווקא בגלל הכליה, שלמרבה הפלא תפקדה
עד הרגע האחרון.
למרות כוח הרצון הרב והבלתי נדלה של אמנון שלנו להילחם, הסבל והקושי כבר היו בלתי נסבלים, בעיקר
בחודשיים האחרונים, כאשר התאשפז בעקבות זיהום נוראי שהתפשט ולבסוף גם הכריע אותו באכזריות,
ולקח אותו מאתנו, ב־01.9.29 בשעות הבוקר.
תנוח על משכבך בשלום, יהיה זכרך ברוך.
אוהבת כואבת וזוכרת תמיד.
אשתך