תרצה נולדה בלודג' שבפולין לפני 74 שנים. בת 3 עברה עם משפחתה לוינה. כאן גדלה וספגה אל נפשה ערכי בית יהודי מסורתי מצד אחד, ואת רעיונות הסוציאליזם של וינה האדומה מצד השני. כאן הצטרפה אל קן השוה״צ בוינה, בו עוצבה השקפת עולמה. עם גרעין ״נצח השוה״צ״ בוינה עלתה לארץ ועם חברי הגרעין הצטרפה ב־ 1931 אל פלוגה ג׳ בבת גלים. כשנה אחרי עלית הקיבוץ על הקרקע לוואדי חוארית עברה גם תרצה למקום ההתיישבות בשם גבעת חיים. בגבעת חיים בנתה את משפחתה עם אוריאל נהרי וילדה ילדים. בשנים הראשונות עבדה במשתלה, כמטפלת ילדים ולאחר מכן יצאה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים. מאז סיום לימודיה ועד יומה האחרון היתה קשורה לביה״ס. שנים רבות לימדה, אחר כך הייתה מנהלת ביה״ס ובשנים האחרונות המשיכה בעבודתה החינוכית דרך הספרייה. בצד עבודתה של תרצה בביה״ס הייתה פעילה מאד בעניני חברה בקיבוץ ומה שעשתה היה עם כל הלב ו״מושלם". בפעילות זו גילתה חושים מפותחים ביותר לצדק ויושר, לפעמים עד לקיצוניות. מאמריה ביומן המשק על סידורי חדר האוכל, שיפוץ דירות חברים, שמירת לילה לילדים ורבים אחרים מעידים על כך. היא ליוותה את הקיבוץ במאבק על דמותו אם באסיפה אם בוועדות ואם דרך עידוד לימודי חברים. בשנים האחרונות התמסרה לפעילות בוועדת קשישים, לחברים בגילאים גבוהים. כשחלה בעלה ליוותה אותו וסעדה אותו במסירות. מותו היכה אותה קשות. עתה תנוח בשלום לצידו. 

חברה כותבת: 

חברות כנה ואמיצה, על כזאת אפשר תמיד לסמוך, נאמנות בכל התנאים — דבר יקר ביותר… ועל כן כה קשה להשלים עם אובדנה.