שמעון נולד בעיר אורגייב בבסרביה, ובזמן מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה אל מעבר לנהר
דנייסטר, לאוקראינה. האב עבד בחקלאות והאם החזיקה חנות קטנה. הבית היה בית יהודי מסורתי, ואף ־
על־ פי שלא היה ציוני, למדו הילדים את השפה העברית מפי מורה מיוחד. בגיל צעיר מאוד התחיל שמעון
ללמוד מסגרות ובמהרה עזב את הבית ויצא להכשרה חקלאית והצטרף ל״החלוץ" ברומניה. הוא היה איש
עבודה כאילו מלידה ולא ידע את המשבר של המעבר לעבודה. שמעון השתייך לקבוצת החלוצים "לג",
ואחרי שנות הכשרה ממושכות ברומניה הגיעה הקבוצה ארצה בשנת 1929 בין ראשוני העלייה החמישית.
הקבוצה הופנתה לכפר סבא, אולם נקלעה שם למשבר פנימי והתפזרה. אחדים הגיעו לקיבוץ ג' השוה"צ,
אחרים הצטרפו לקבוצת חפצי-בה. שמעון הגיע למשק הפועלות "עיינות" ועשה שם כמנהלו ומדריכו
החקלאי, תחת עינה המחמירה של עדה פישמן־ מימון. בשנת 1935 סיים את תפקידו שם והצטרף לקיבוץ גבעת-חיים.
מדברי חברים:
תולדות חייו של שמעון הלא הם חרותים בלוחות חיינו. הוותיקים זוכרים אותו מימיו הראשונים כאן, ואילו
הצעירים הכירוהו מצעדיהם הראשונים על שדותינו וממפגשיהם הבלתי אמצעיים עימו בעבודה – בשדה,
במוסך ובכל מקום אחר. דומני שלא היה שני לשמעון מבין המבוגרים שהיה לו קשר כה רב והדוק עם
הצעירים בקיבוצנו. והקשר היה הדדי.
חייו בגבעת-חיים היו עשירים ויפים בהווייתם במשפחה ובחברה שלנו. הוא היה בביתנו הקיבוצי גם אבן
פינה וגם עמוד תווך.