שמוליק נולד עם אחותו התאומה דבורה. אחיו יצחק מבוגר ממנו ב-4 שנים. הוריו של שמוליק,
אולה ושלמה, היו פליטי מחנה ההשמדה אושוויץ שעלו לארץ באוניית המעפילים "אקסודוס".
שמוליק גדל ביפו, על גבול תל אביב, בבית ערבי גדול על חוף ימה של תל אביב. באזור זה התקבצו באותה
תקופה עולים חדשים מכל התפוצות, ושם למד את ניגונו של שפות שונות, ואף היטיב לחקותו. אביו היה
ממוצא יווני וממנו ספג את אהבתו הגדולה למוסיקה היוונית שליוותה אותו במשך כל חייו. אביו היה אדם
חולה, ואימו עבדה קשה מאוד לפרנסת המשפחה. בתקופה זו למד שמוליק בבית ספר ממלכתי־ דתי
בשכונה, בית ספר שהחינוך בו היה קשה ותובעני. אימו חששה שייצא לתרבות רעה בשל הסביבה בה הוא
חי, ובהיותו בכיתה ג׳ שלחה אותו לפנימייה ליד תל השומר, שם למד עד כיתה ד. בהיותו בן 9 נפטר אביו
ממחלת לב. המצב בבית היה קשה ושמוליק נשלח לגבעת חיים מאוחד כילד חוץ. כאן בקיבוץ הכיר את
תמר, אהבת חייו. שמוליק נשאר בקיבוץ 3 שנים עד כיתה ט׳, ואז נאלץ לעזוב כי בילה יותר זמן על מגרש
הכדור-רגל, מאשר בכיתה, בלימודים. כאשר חזר הביתה, עזר בפרנסת הבית במשך היום, ולמד לימודי ־
ערב בתחום האלקטרוניקה. במאי ׳68 התנדב לצנחנים, שם עשה את כל שירותו הצבאי, ובמהלכו התחדש
הקשר עם תמר. תקופת הצבא הייתה קשה, מרדפים בבקעה, מלחמת ההתשה, ואחר כך, כחייל מילואים
גם במלחמת יום כיפור ושלום הגליל. בשנת 1972 התחתן עם תמר ולאחר שנה נולדה בתם הבכורה, חגית.
בשנת 77 נולדה הבת אלה, ולאחר 6 שנים נולדה הבת הצעירה ־ נועה. בקיבוץ עבד כחשמלאי במשך כ־20
שנה. במקביל לקח על עצמו את נושא התאורה וההגברה, אותם התחיל עם ארגז עץ קטן ובו ציוד מינימלי,
והפך אותו לענף מקצועי לכל דבר, ענף שבאו בו לביטוי כישוריו היצירתיים והקפדתו על כל פרט קטן.
במשך 18 שנה, כל חג וכל אירוע בקיבוץ היה מוגבר ומואר בצבעוניות. אחת מאהבותיו הגדולות הייתה ־
משחק כדור־ רגל, וגם לזה הוא הקדיש את מרבית זמנו ומרצו, גם כשחקן ושוער, וגם אח״כ כמאמן הקבוצה
המקומית. לאחר שסיים את עבודתו בחשמלייה, עבד מספר שנים כאיש אחזקה בחדר האוכל, ובמקביל
למד קירור ומיזוג אוויר, והקים ענף זה בקיבוץ. בשנה ורבע האחרונות עבד כעובד־ חוץ בחברת "יגב", אשר
לתדהמת כולנו נקטעה בפתאומיות. שמוליק נפטר בביתו ביום שישי 2000.5.12 בטרם הספיק לחגוג את יום
הולדתו ה־50 .
יהי זכרו ברוך. בני המשפחה.