בת למשפחת דונט, נולדה בצ׳כיה, עלתה לארץ ב-1939 .קטה נולדה למשפחת דונט, בעיר יגנדורף, באיזור הסודטים, בצ׳כיה. המשפחה, בה היו עוד אחות ואח, היתה יהודית בהכרתה, אך נתנה לילדיה חינוך חילוני ליברלי, כפי שהיה מקובל בין היהודים באותה עיר. התרבות באיזור היתה בהשפעה גרמנית חזקה. בסיום לימודי בית הספר למדה קטה הוראת פסנתר. כנערה היתה בחורה תוססת, מלאת מרץ ושמחת חיים, שאהבה חיי חברה ובילויים. את כל אלה, כך סיפרה, קיבלה בהשפעת אביה, שאיתו היו לה קשרים קרובים במיוחד. את מרדכי אימרגליק הכירה ביגנדורף והוא נהייה בן בית בבית משפחתה, בית עם אווירה חמה ותומכת. גם לאחר נישואיהם של מרדכי וקטה הם המשיכו להתגורר באותו בית, שהיה גדול ומרווח. בשנת 1939 ,כשיהודי אירופה ניסו להימלט מגזרות הנאצים, עלתה משפחת אימרגליק הצעירה, באוניית מעפילים, בעלייה בלתי לגאלית. המסע לישראל היה כרוך בתלאות ובסבל רב, וארך מספר חודשים. המשפחה התיישבה בבת גלים וקטה יצאה לעבוד בכל עבודה מזדמנת, כדי שתוכל לעזור בפרנסת המשפחה. בארץ נולד בנה היחיד – מנשה. לאחר הפילוג הצטרפה משפחת אימרגליק לגבעת חיים, כי כאן היו להם מכרים עוד מימי נעוריהם. המשפחה נקלטה בקיבוץ מהר וטוב, למרות שלא היה להם רקע קיבוצי קודם. קטה אהבה מאוד את הבית הקיבוצי ותמיד הזכירה לטובה את ההחלטה לבוא לחיות כאן. בתחילת בואה לקיבוץ נכנסה לעבודה בפעוטון, אחר עברה לעבודה ב״גת" ומשם למשך מספר שנים ב״אספקה קטנה״. לאחר מספר שנים – במטבח. בשנים האחרונות עבדה במחסן הבגדים, בחדר התגמיר, שם היה תפקידה "להציל" בגדים והיא עשתה זאת באומנות ממש. גם לבוש שנחשב "אבוד", חזר לשימוש אחרי שעבר תחת ידיה. בכל עבודה שעשתה השקיעה את כל מירצה וכישוריה. את יחסי החברות שקשרה במקומות עבודתה טיפחה ושמרה במשך שנים. גם כאשר התפתחה בה המחלה הקשה המשיכה קטה לעבוד, עד אשר הכריעה אותה מחלתה וכלו כוחותיה.