סבא נולד ב-20 בדצמבר 1911 ,כ״ו בכסלו, בעיירה רדווילשקי בליטא. שמו היה הירש, אך בקהילה היהודית
קראו לו צבי.
אביו למד בישיבה והיה לרב בעיירה היהודית. סבא גדל בבית מסורתי דובר יידיש וחונך ליהדות ולציונות.
בסוף מלחמת העולם הראשונה גורשו יהודי העיירה לאוקראינה, בשל חשד לשיתוף פעולה עם כוחות
גרמנים.
בגיל 11 חזר סבא עם משפחתו לליטא ולמד בבית הספר העברי ״תרבות״. באותה שנה, 1922 נפטר אביו.
בגיל 13 עבר ללמוד בגמנסיה העברית בפוניבז׳ והיה לחבר בתנועת השומר הצעיר.
בשנת 1929 סיים את לימודיו בגימנסיה וב־1930 נסע ללמוד רפואה בטולוז שבצרפת – דודו, שהיה בעל
תחנת קמח ומאפייה מימן את לימודיו.
לאחר שנתיים חזר סבא לליטא וניסה להתקבל לפקולטה לרפואה במקום, אולם בשל היותו יהודי לא התקבל
לפקולטה.
כשנתיים עבד סבא כמנהל תחנת הקמח של דודו. בשנת 1933 ,עם עלייתו של היטלר לשלטון החלה תזוזה
גדולה של הנוער הציוני בליטא לקראת העלייה לארץ וסבא הצטרף להכשרה של תנועת החלוץ כדי לעלות
לארץ.
בהכשרה פגש סבא את סבתא מרים ז״ל ובשנת 1937 הם התחתנו.
סבתא עבדה כרופאת שיניים בעיר קטנה וסבא היה מדריך פעיל בתנועת החלוץ, יחד עם שליחים שהגיעו
מהארץ, מקיבוץ תל יוסף.
ב-1938 קיבלו סבא וסבתא רשיון עלייה לארץ ועלו ארצה באונייה "פולניה".
היה להם חלום להתיישב בארץ ובקיבוץ והם הגיעו לקיבוץ יגור. סבתא המשיכה את עבודתה כרופאת
שיניים וסבא עבד במטעים, עד מלחמת השחרור. לאחרונה נמצאו מסמכים המעידים כי סבא שירת בצה״ל,
בחיל הים – עובדה שלא היתה ידועה לנו עד לימיו האחרונים.
ביגור נולד בנם הבכור – יהודה.
לאחר שלוש שנים ביגור, כאשר באזור עמק חפר חיפשו רופאת שיניים, עברו סבא וסבתא להתגורר בקיבוץ
גבעת חיים והתקבלו בו לחברות.
כאן נולדו בניהם מאיר ז״ל ואליהו. הילדים יהודה, מאיר ואליהו חונכו לערכי הקיבוץ.
עם פרוץ מלחמת השחרור החליטה אסיפת הקיבוץ שסבא צריך ללמד ולחנך את הנוער שעלה מרומניה.
כשנה וחצי הדריך וחינך את הנוער. לאחר מכן יצא ללמוד בסמינר הקיבוצים הוראת המקצועות הריאליים
והיה למורה בבית הספר.
בשנת 1956 ,לאחר ויכוחים באסיפת הקיבוץ הוחלט כי סבא צריך להיות הגזבר. חמש שנים לאחר מכן חזר
ללמד בבית הספר, ובמקביל המשיך את תפקידו כגזבר וכרכז כלכלי של הקיבוץ.
63
בשנות ה־60 עבר סבא לעבוד בגת כמנהל חשבונות, עבודה בה המשיך עד גיל 90 ! עם השנים גדלו הילדים
ובנו בתים משלהם, ושושלת קפלן הלכה והתרחבה. כאשר נולדו נכדיו הקדיש סבא הכל למענם: עזר בשיערי
בית, טייל, סיפר סיפורים לפני השינה – וביתם של סבא וסבתא היה לביתם השני של הנכדים.
בשנתיים האחרונות, כאשר עבר לבית שקמה נמשך הקשר הנפלא בין הנכדים. על-אף היותו חלש יותר
המשיך לדאוג, לשאול ולהתעניין, לכוון ולייעץ לנו – נכדיו.
סבא נוח על משכבך בשלום עטוף באהבה וכבוד עמוקים.
מאתנו בניך, כלותיך, נכדיך ונינך
אנחנו אוהבים אותך, סבא.