צבי, בטרם מלאו לו 38 שנה, טרם הספיק ליהנות מפירות מעשיו והישגיו בחיי החברה והמשק, הוא מת
באמצע הדרך…
כבר מגיל 9 היה ילד פעיל במשחקים, במקהלת בית הכנסת, בשכבה הצעירה של ילדי הקהילה שבפרבר
בודפשט. ילד שקט, צנוע, לא תקיף, לא נדחק אך גם לא מתרחק. תמיד בתוך החבורה, לא מתבלט אך גם
לא נחבא . משתלב יפה והכל מקבל ברוח טובה, אפילו את שם החיבה שמדביקים לו "ג׳ינג׳י". בגיל 14 למד
כשוליה בענף המתכת.
באביב 1944 נלקח למחנה כפיה, התחיל הפנוי וגם הוא צעד במצעד המוות, אפסו כוחותיו חלה, המשיך
ללכת. בדרך פגש את אחותו קלרה ויחד שוחררו ע״י הצבא האמריקאי. חזרו להונגריה וצבי נכנס להכשרה
חקלאית של תנועת "דרור" בבודפשט.
הגיע ארצה באוניה ״הגנה״ ולגבעת-חיים. זמן קצר בתנועה – מטען רעיוני מועט. עם הגיעו לקבוץ ניתן לו
להעשיר את ידיעותיו, לעצב את השקפת עולמו ותוך זמן קצר כבש לו עמדה חשובה במערכת העבודה, עבד
בנהגות ובמוסך הקואופרטיב.
עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס לצ.ה.ל. ולקח חלק במלחמת הקוממיות. הוא היה אחד החברים הצעירים
שעלו בסולם התפקידים שלב אחר שלב, במתינות ובביטחון. התחיל בסידור עבודה, המשיך בתור רכז קניות,
יצא לסמינר העבודה בעין־ חרוד, קבל על עצמו את תפקיד הגזבר אחרי ספקות ולבטים. בזמן החופשי עסק
בספורט – כי עוד בימי הילדות התרוצץ אחרי הכדור. על הספורט לא ויתר עד הרגע האחרון. בשבת, חופשי
מהעבודה המייגעת את המח, הלך להוציא את מרצו במשחק כדור-סל. פתאום צנח ולא קם עוד. נפטר
מהתקף לב. השאיר אחריו את אשתו רבקה, בן ישראל שנפל בפעולת כרמה ב- 1968.3.21 ,בת יהודית.
משפחה בארץ. מגרש הטניס נקרא ע״ש צבי פולק ז"ל.
מדברי חברים:
רק בחיי שיתוף וקבוץ יכול אדם כמוהו להגיע לסיפוק מלא בחייו. התכונות שנתברך בהן: יושר, פשטות,
תבונה שקטה, להן קרקע פורייה בחיי קבוץ. נחוצה היתה הדחיפה והאפשרות שניתנה לצבי ללמוד ולהשיג
מה שלא ניתן לו בנערותו. הוא הצדיק את האמון שהחברה נתנה בו – היה בעל תפקיד למופת. בשנים
האחרונות הצליח גם לסגל לעצמו את הביטוי וההופעה החופשית שהם צורך חיוני לבעל תפקיד, למען
יבינוהו כראוי. הישגים אלו באו לו בנקל. לא חסרו מעצורים שהיה צורך להשתחרר מהם. את יחסו החם
למשפחתו אפשר היה להרגיש בכל רגע; בכל הזדמנות ולו הקטנה ביותר, היה צבי קופץ הביתה. היה נראה
שמדי פעם קשתה עליו הפרידה מאד מחיי המשפחה והשיבה לסמינר. לא פעם היה אומר לי דרך הלצה
"מה אתה יודע מזה ילדים?" צבי אהב את הקבוץ, את המשק, את החברה אהבה עמוקה, הוא הזדהה
הזדהות מלאה עם דרך חיים זו שבחר. איש חצוי, לא שלם עם עצמו, לא היה יכול לעבוד בחריצות כזאת
ובמסירות כפי שהוא עשה זאת. ידע לחשוב – כשהיה מדבר היו דבריו שקולים ובעלי ערך.