נולד בהונגריה. עלה ארצה בשנת 1957 .צבי נולד בשנת 1903 בעיירה פנלגר במרכז הונגריה. הוריו
נפטרו בהיותו ילד, והוא גדל אצל סבתו, ויותר מאוחר אצל דודה אשר נישאה בתנאי שבעלה יאמץ אותו אימוץ
חוקי. כך הוא הגיע לשם ליגטי. מוצאו מבית מסורתי, ואמנם בילדות. למד ב״חדר", מגיל צעיר נאלץ לעבוד
לשם פרנסה, למד בערבים, חלם להיות עורך־דין… בשנת 1921 עלה ארצה עם קבוצת סטודנטים מצ'כיה
היא לא אחרת אלא הקבוצה המייסדת של קיבוץ חפציבה. היה בחדרה, חלה בקדחת, הגיע לעמק – וכמו
חלק ניכר באותה קבוצה, חזר אחרי תקופה קצרה חולה ומאוכזב ותשוש, ניסה להמשיך בלימודים בצ'כיה
ובאמצע שנות ה-20 חזר להונגריה ונכנס לשותפות עם אביו החורג במחסן לחומרי בניה. ב-1938 נכלא
ע״י ההונגרים במחנה עבודה ושהה שם רוב שנות המלחמה. בשלב מסוים ברח ליוגוסלביה, לחם בשורות
הפרטיזנים, סידר לו ניירות של נוצרי, התגייס לצבא ההונגרי, נפצע.. ועבר טלטולים במלחמה הנואשת של
הישרדות בחיים. תמיד היה מלא שבחים על נוצרים שעזרו לו. מעולם לא סיפר לאיש את אשר עבר עליו
בשנות המלחמה, ודחה כל ניסיון לדובב אותו. את סבלו כלא בתוך עצמו. אלישבע, שבעלה נהרג במלחמה,
פגשה אותו בשובה ממחנות ומעבודת כפייה בגרמניה. הקים משפחה, נולדו אסתר ויוסי. אלישבע לחצה
על עליה ארצה, אבל הוא לא העז: מבוגר מדי, עם משפחה כבדה – שני תינוקות וסב עד שבאה המהפכה
ב-1956 והכריעה את הכף. הם ברחו לגבול אוסטריה אך לא הצליחו לעבור, ובסוף, ב-1957 קבלו היתר
לעלות, במחיר ויתור על כל רכושם. בהיותם קרובי משפחה של חברנו מוץ ז״ל הגיעו לגבעת-חיים.
אחרי חיי נדודים ותלאות מצא כאן בית. צבי הסתגל לעבודה הפיסית, שלא היתה זרה לו מנעוריו, על אף
גילו המבוגר יחסית. עבד במכבסה, יותר מאוחר בחצרנות של בתי הילדים, ולבסוף, עד יום מותו, בתחזוקה
של בית שרת.
הניח אשה, בת בקבוץ גלאון, בן בעיר ו־5 נכדים.צבי היה אדם עם עבר עשיר מאד ומרתק, אשר מפעם לפעם
זכינו לשמוע מפיו זיכרונות מעולם רחוק וזר לנו מאד, – מימי המלחמה הנוראה ותלאותיו, הנדודים, החולי,
הרעב והכפייה. נראה לי שיותר מכל יוכל לבטא את הטרגיות הזאת והשיבה לחיים השיר של אבא קובנר:
אדון החלומות
אנחנו איננו שותקים
השותק הוא רק אתה
המצא מנוחה נכונה לזעקה ולתקווה,
שהרי אין לנו הרבה ברירות
אלא הסיכוי האחד להגיע ככלות הכל עד היפה
למלא מהדם כוס שמורה.