פנחס נולד ב – 1915.10.24 למשה ואסתר בוצ'וביץ ז"ל בוינה. הוא היה האח הבוגר מבין שני האחים. אחיו
הצעיר , זאב, נפטר לפני מספר שנים.
בצעירותו למד בבית הספר נגרות ואומנות, והשתלם אצל שני אומנים ידועים בוינה. אחרי שסבל מאנטישמיות
קשה בבית הספר ובעבודה, הוא החליט לעלות לארץ ישראל. פנחס עלה במסגרת עלית הנוער ב- 1939
כשהוא רק בן 17 .הוא נשלח לקיבוץ יגור לבית הספר המקצועי ״טיץ״. למד שם במשך שלוש שנים נגרות
ופירזול. לאחר מכן עבר לקיבוץ שער הנגב ומשם, ב- 1943 הגיע לקיבוץ גבעת חיים.
באותה שנה הגיעה גם מרים להיות גננת בקיבוץ. הם הכירו, התאהבו ונישאו בדצמבר 1944 .נולדו להם
שלושה ילדים: רוני נולדה ב- 1945 ,יותם ב – 1948 וב- 1954 נולדה גילה.
בשנים הראשונות עבד פנחס בעבודות שונות, לפי צרכי הקיבוץ, אבל המשיך להשתלם באומנות, ציור
ונגרות. לימים הפך למורה למלאכה, ציור ונגרות בבית הספר של הקיבוץ, מורה ומחנך בכל רמח אבריו.
הילדים אהבו אותו והוא אותם בכל ליבו. הוא לימד במשך 35 שנים.
בשעות אחר הצהריים המשיך לצייר, לפסל ולנגר בסטודיו שלו – הוא האטליה הידוע. האטליה משך אליו
ילדים ואנשים רבים מכל העדות, מהארץ ומחו"ל. כולם התקבלו באהבה רבה.
פנחס יצר במשך שנים רבות, הוא היה חבר באגודת הציירים והפסלים הארצית והשתתף ב- 37 תערוכות
בארץ ובחו"ל. פסליו וציוריו מונחים ותלויים בכניסה לחדר האוכל, וכן בחדרם של חברים רבים. לאורך כל
השנים עקב בדאגה אחר התפתחות הטכנולוגיה, והיה חרד מאד לפגיעתה באיכות הסביבה. דבר שהתבטא
מאד בציורים ובפסלים שיצר.
מעל 70 שנה חי פנחס בגבעת חיים, מהם 66 שנים עם מרים.
הוא אהב את האנשים ואת אורח החיים של הקיבוץ וחווה בקושי נפשי גדול את כל התהפוכות של המדינה
ויותר מזה של הקיבוץ.

ענת נכדתו כותבת:
בשבילי היית סבא פנחס, סבא שכל מפגש איתו הוא חוויה. אני זוכרת איך הלכנו לטייל בפרדסים, ואז
נכנסים למקום הקסום שנקרא "אטלייה" . בתור ילדה קטנה להיכנס לתוך הסבך ולגלות עולם שלם של
חומרים, יצירות ומכונות, היה משהו בלתי נשכח שאני עדיין זוכרת לפרטי פרטים. את הכסאות הקטנים
עליהם ישבנו ודסקסנו עניינים ברומו של עולם בזמן שאכלנו ארטיקים בטעם פטל מעשה ידיך , אותם
הכנת במיוחד בשבילנו. את הפאזלים שהכנו מציור וחתיכת עץ, ואז במכונה היינו מנסרים לחתיכות. את
ציורי המיניאטורות שלימדת אותי לצייר, וכמובן שאי אפשר לשכוח את מגרש הכדורגל הקטן שבנית לנו
והיינו משחקים בו אחר הצהריים. כל כך הרבה חוויות היו לי ולאחי – איתך. ואל תדאג, אמא שומרת את כל
הצעצועים שהכנת לנו בשביל הנכדים שיהיו לה.