דברים מתוך ספרה של פועה: הורי אבי חיו למעלה מ- 150 שנה בדרוהיצין.
סבתא שלי מספרת שהוריה לא יצאו מהעיירה למעלה מ- 100 שנה!
היא הראשונה שיצאה את גבולות העיר וביקרה אפילו בוורשה, עיר הבירה של פולין. אחת האחיות של סבתא היתה ציונית, כפי שהבנתי מסיפורי המשפחה. בערוב ימיה עלתה ארצה. אני הייתי אדוקה עד גיל 14 .ההורים היו אדוקים. אחי היה ראש ישיבה בביאליסטוק. קראו להם "המוסרניקים". כשהיה מבקר בחגים ואני כבר חניכת השומר הצעיר, היו הוויכוחים בינינו סוערים. היינו שש אחיות ואח יחיד. אהבנו אותו מאוד. פעם בשעת ביקור קרא לו רב העיר וביקש ממנו שישא דרשה בבית הכנסת. הוא סירב. אבא שאל לסיבת סירובו, וענה: אם אני אדבר בפני אנשי העיר, אתה עלול להתנשא ואני אהיה הגורם לעבירה". אז כבר לא הייתי אדוקה ותשובתו מצאה חן. אהבתיו . הגיעה העת לצאת להכשרה ,להגשמה. בדיוק חלה אבי ואני הבת הבכורה, היה עלי לעזור לאבא בעול הפרנסה. בת 16 הייתי כשנסעתי לוורשה לקנות סחורה. הייתי חותמת על שטרות. כמה פעמים נסעתי יחד עם אבי וכבר הכירו אותי. כשהגיע זמן הפירעון – נכנסתי לבנק לפרוע שטרות. מנהל הבנק הסתכל עלי ואמר ליתר העובדים: "הביטו מי אצל היהודים חותם על שטרות". האנשים חייכו.
סבתא יקרה את גדלות הנפש ואת הדברים היומיומיים המיוחדים לך – קשה לתאר. הם איתנו בזיכרון המשפחתי החם והאוהב שעליו גידלת את כולנו. ישנן כל כך הרבה אמירות שלך בביטוי המיוחד רק לך, שימשיכו ויחיו חיים משלהם גם אחריך. החכמה המורעפת עלינו מילדות עד בגרות, עדינות הנפש, האבחנה הדקה וההומור. אתמול ישבנו במשפחה המצומצמת כל כך בלעדייך, דיברנו, נזכרנו וצחקנו על השם שבן עמי נתן לך ואת היית קוראת לעצמך כשישבנו ביחד – "סבתאשבי"… בעודך בריאה, היית באה לבית של אימא, גם כשהיה לך כבד קשה ללכת )"בגלל הרגל הזקנה…"( ואז היינו זוכים לשמוע על סרט שראית והתרשמת ממנו, על ספר שקראת ) "זה מאוד חשוב שבן אדם יקרא ספרים…"( או להבדיל – את דעותייך על עניינים פוליטיים ועצותייך לפוליטיקאים מה ואיך הם צריכים לעשות… וקטעי העיתונים הגזורים ומותאמים לכל אחד במיוחד. את הסרט שעליו סיפרת והספר, חסכת לנו כבר לראות ולקרוא, בגלל תיאורייך המפורטים. כי תמיד ידעת למצוא את הנקודות החשובות והמרתקות המלוות בפירושייך המפתיעים. בהשראתך – תמיד נראה שהזמן קצר, שתמיד עושים משהו. אוספים אגוזי פקאן מעץ הענקים שבפתח ביתך, לכל חבר חדש – שקית וברכה, לעולים החדשים וילדיהם, לשכנים ולכל מי שחשוב לשמח אותו. תמיד לתת משהו: תשומת-לב, מנחה, מטלית משאריות בד, שקית, מחשבה שלך, מחמאה, בדיחה, רעיון. תמיד לאסוף לחלק. תמיד אוספת ומחלקת… לתת – עוד תמשיכי תמיד. כמו בשיר הקטן שמצאנו: "מבשילים אגוזי הפקאן, אחרי הגשם תבואו לאסוף. לא תצטרכו לומד לי שלום…" מחבקים אותך חזק, כל נכדייך ונינייך. רוני בירן