סוניה נולדה בעיר פרוסקורוב ברוסיה בשנת 1917 למשפחה בת ארבעה ילדים. הוריה היו דתיים ציוניים. במלחמת העולם השניה התאלמנה ונותרה עם שני ילדים וזוג הורים קשישים. כמו פליטים רבים בזמן המלחמה, עברה מסלול תלאות ממושך וכואב, עד הגיעה בשנת 1949 לישראל. סוניה זכרה באהבה את ימי ילדותה ברוסיה, בימים שלפני המשטר הקומוניסטי, כאשר חיה עם משפחתה בהתיישבות חקלאית יהודית. שם התחתנה ושם נולדה בתה הבכורה שוש. כאשר עזבו היהודים את הקולחוז ומשפחתה חזרה העירה, נולד בנה השני דוד. על ההתמודדות עם גידול ילדיה והטיפול בהוריה לא אהבה לספר. סיפרה רק על בריחתה מרוסיה, בעזרת גבר פולני שנישאה לו בנישואים פיקטיביים וסיפרה ששני ילדיה הגדולים עלו ארצה בעזרת עליית הנוער והוריה ניספו בשואה. סוניה הגיעה לישראל בשנת 1949 עם שני ילדים רכים, ללא אבא ובנוסף למלחמת הקיום שלה נלחמה גם להשארת ילדיה אצלה, כי רצתה לגדל אותם בכוחות עצמה. בשנת 1950 נישאה לגרשון הירשל ובשנת 1971 הצטרפה המשפחה עם שתי הילדות רבקה וזהבה לקיבוץ גבעת חיים, בו נמצאת בתה הבכורה שוש גלר. מיד עם הגיעה לכאן מצאה המשפחה בית חם ואוהב. סוניה היתה מעורבת בחיים החברתיים ובעיקר אהבה להציג בכל הזדמנות שניתנה לה. ידיה היו תמיד עמוסות עבודה יצירתית: אפיית עוגות שטורודל מעשה אמן, תחפושות מרהיבות לפורים והמון בובות שהכינה מכל פיסת אריג שהגיעה לידיה. כאשר חלתה קשות וירד כושר העבודה שלה, היתה מתוסכלת מאוד, כי תמיד רצתה להמשיך ולתרום. אפילו בהיותה בבית חולים מחוברת למכשירים, עוד קיוותה לחזור למלאכות היד שאהבה. גרשון, בעלה טיפל בה בשנותיה האחרונות ודאג לשלומה עד בלי גבול. על כך מודים לו כל בני משפחתה הענפה. סוניה נפטרה והשאירה אחריה 5 בנים ובנות, 15 נכדים ואף נינים. יהיה זכרה ברוך.