מרדכי נולד באוסטריה בשנת 1905 . המשפחה עברה לצ׳כוסלובקיה לעיר יגרנדורף, אשר בחבל שלזיה, שם
כיהן אביו כרב בקהילה היהודית. אביו היה ידוע כציוני נלהב וכרב מן המתקדמים ביותר במדינה. עם כיבוש
צ'כוסלובקיה על-ידי צבאותיו של היטלר, ברח מרדכי והגיע ארצה באנית מעפילים אחרי 4 חודשים של תלאות
בלב ים. הצטרף למשק בשנת 1942 והקים כאן את ביתו ואת משפחתו. מרדכי
היה כולו חיוניות, ידע לחיות וליהנות מהחיים ולהנעים לזולת, בעל הומור טוב שמעולם לא נכנע לצרות
ולמחלות הרבות שפקדו אותו בשנותיו האחרונות. היתה בו אהבה גדולה אהבת החיים, למוסיקה, לילדים
ולקיבוץ. כך הוא חי וכך הוא חינך. הוא בא אלינו כאדם מבוגר. בחוץ לארץ היה פקיד גבוה בבית מסחר
לתבואות. קבל הכשרה לעבודה בנהלל, הצטרף לחבורת "תלמים" במפרץ חיפה. צנוע היה וכך נשאר כל
ימי חייו. בהתלהבות ובמרץ התמסר לכל עבודה קשה שהטילו עליו. שנים עבד בסניטריות ובעבודות חוץ
בסדום. כבר אז התחיל ביוזמתו ובצנעה להכשיר את עצמו להוראה. בדרכו מסדום לחופשת בית היה מתעכב
בירושלים ומקבל שעורים אצל מורה בכיר לכינור. אותו הפדגוג הבין מיד שלפניו אדם המתאים לייעודו ובא
על סיפוקו, כאשר הזמין אותו מרדכי לבחון את תלמידו הרבים. במשך השנים הקים מרדכי דורות של מנגנים
טובים. בלב כולם ידע לנטוע אותה אהבה למוסיקה, לנגינה בצוותא, ביחד עם גישה רצינית וקפדנית לכלי.
עם כל הישגיו המקצועיים המרשימים לא גלש מעולם לגישה מקצועית צרה.
העיסוק החביב עליו היה, בין היתר גם משחק השחמט, ביום ששי ושבת 2.12 ,בעת משחק האליפות ה-18
של התנועה הקיבוצית בשחמט בחדרה כרע ונפל. נפטר מהתקף לב, השאיר אחריו את אשתו גרדה בנות:
נאוה, דורית, בן דוד ומשפחה בחו״ל.

מדברי חברים
לא דחה אף תלמיד שרצה ללמוד, גם לא את הפחות מוכשרים.
גמיש היה ותמיד ידע למצוא עצה, גם שהכינור לא היה מצוי. כך התפתחו אצלנו ובמשקי הסביבה חיים
מוסיקליים עשירים ושוקקים וקמה אצלנו תזמורת קשתניים לתפארת. גבעת-חיים נעשתה לשם דבר
בחינוך המוסיקלי.
גם כאשר פרש מן ההוראה לווה אותנו בהתעניינות רבה, תמיד מצאנו בו אוזן קשבת ועצה טובה. השתתף
בקביעות במשחקי שחמט במועדון, בפגישות חוגים בסביבה הסביר בפני החברים במסיבה המוקדשת
לאלוף השחמט שלנו את לוח המשחק. מהתחרות האחרונה שהשתתף לא חזר למשקו, צנח בזמן המשחק,
בשבת ביום השני לתחרות, והוא רק בן 67.